קשה לתאר פרופיל מדוייק של מי שבוחרים להינשא לבן תרבות זרה, אולם לרוב הם יהיו אנשים שאינם קשורים במיוחד לתרבותם או שמיחסים לה פחות חשיבות, אנשים הרפתקנים או רומנטיקנים הרואים בשוני אתגר והרפתקה שהופכים את החוויה למעניינת ומרגשת. רובם הם המורדים, אשר במודע או לא, מתחתנים כמחאה או כהתרחקות מתרבות, ערכים או משפחה, או כאלה שגדלו בסביבה בין לאומית וטבעי להם להינשא למישהו מתרבות אחרת.
בתחילת הקשר, בדומה לכל קשר זוגי, נראה כי האהבה תנצח. אולם ירח הדבש נידון להסתיים, בעיקר עם המעבר למגורים משותפים או בעקבות נישואים. בני הזוג פתאום מגלים כי הנימוסים והרגישויות נעלמים ומתחיל להיחשף פן אישי והתרבותי. למרבה האירוניה, אותו שוני שמשך את בני הזוג בתחילת הקשר נראה כעת כקושי בחיים המשותפים.הקונפליקטים בנישואים בין-תרבויות הם יותר דרמטיים ועוצמתיים. לדוגמא, כל החלטה לגבי מקום מגורים – במדינה שלו, שלה או ניטרלית, תשפיע על היחסים – ולפחות אחד מבני הזוג יצטרך לעשות את ההקרבה ולחיות במדינה זרה עם שפה, חוקים, מזג אוויר, תנאי חיים וערכים שונים, הרחק מהמשפחה ומהחברים.
הבדל משמעותי הוא אופן הדיבור והשפה. לפחות אחד מבני הזוג מתקשר בשפה השונה משפת אימו, מה שיכול להוביל לשליחת מסר פחות מובן ומדוייק. לחילופין, בעל השפה, ידו על העליונה – שולט, ברור וחד בוויכוח. בתרבויות שונות האנשים נבדלים זה מזה בעוצמת הקול ומהירות הדיבור, צורת הוויכוח, ההקשבה וההסברה, כמו גם באופן בו הם מביעים אהבה. האירופאים ברובם פחות ישירים, רגועים יותר ושולטים בסיטואציה. הישראלים נוטים לדבר באופן ישיר, בעוצמת קול גבוהה, עם תנועות ידיים, ולא חוששים להתפרץ אחד לדברי השני, להעיר הערות ולבקר. בזוגיות, יכול האחד לפרש את השני כפאסיבי והאחר נתפס כתוקפני ופוגעני.
גם אוכל ושתיה מקבלים חשיבות לצד ערכי משפחה, דת ואיכות חיים: מה אוכלים, מי מכין, איך הוא מוגש, איפה נאכל, גינוני שולחן ומי ינקה אחר כך? אני הגעתי מבית שבו אמי בישלה הרבה אוכל מזרחי ומרוקאי ובן זוגי מצא עצמו נפעם מהמבחר כאשר התארח אצלנו לראשונה. גם הישיבה עם הרבה אנשים, שנוטים לדבר יחד ובקול רם, גרמה לו אי נוחות. בביתו הוגש אוכל יהודי/אנגלי, עם מספר קטן של סועדים ובאווירה שקטה יחסית. אני הופתעתי כשסבתו הציעה לנו וודקה בתחילת ארוחת הערב הראשונה. שתיית אלכוהול בארוחה הייתה חוויה זרה עבורי, כמו גם הפיש פינגרס ומגש הגבינות לקינוח.
גידול הילדים הוא למעשה ההזדמנות לבחון האם בני הזוג מצליחים להתמודד עם השוני. סוגיות כמו: הצבת גבולות וחינוך, יחסי הורה – ילד, העונשים המקובלים, הנימוסים ואפילו כמה שכבות בגדים הם ילבשו – כל אלה הם עניין תרבותי, כל שכן קביעת שמו של הרך הנולד; האם יהיה מאחת התרבויות או נייטרלי? האם יותאם לדת?
יחד עם זאת, שוני התרבויות לא חייב להצביע על קונפליקטים, והרבה ילדים מפיקים תועלת משני העולמות בהם הם גדלים משום שהם לומדים לשאול ולהקשיב לכמה צדדים ולדעת שאין דרך אחת נכונה. כל עוד השוני לא מוצג כבעיה אלא כיתרון – הילדים לא יחוו אותו כשלילי.
אין מתכון קסם לזוגיות טובה. חוזק היחסים, בסופו של דבר, תלוי בשני אנשים ולא בשתי תרבויות. כל זוגיות דורשת תקשורת טובה והבנת הסגנונות השונים של כל תרבות, מחוייבות בין בני הזוג ועבודה קשה. אך נישואים בין-תרבויות ראויים לתשומת לב מיוחדת יותר בשל כל האתגרים הצפויים.
חשוב להבין שנישואים בהם הערכים של האחד נמחקים יהיו בסכנה. רק בהבנה ובאפשרות לראות את ייחודיותו של האחר תיתכן הרמוניה.
חשוב ללמוד על התרבות של בן הזוג בלי ביקורתיות ומבלי להרגיש מחוייבות לשינוי עצמי. עם הזמן, ולא במודע, מתחילים חיבור והטמעה של איפיוני תרבותו של בן הזוג. מתחילים להתפתח דימיון ונוחות – וגם הריחוק מהמשפחה יכול להיות נוח (על כך נאמר אושר הוא כשיש משפחה גדולה, אוהבת, איכפתית, קרובה ומאוחדת בעיר אחרת).
כמובן שעדיין תהיינה אי הסכמות, וחלקן אף ישארו לעולם, אך אם יידעו בני הזוג לגשר על הפערים, אזי ירוויחו משני העולמות. היכולת והרצון להמשיך ולחפש פתרונות – הם הסימן, שהזוג עדיין מחוייב ומחובר לצרכיו.
* כלנית בן-ארי היא יועצת זוגית.
703 07917-405
