בעוד שעשרות שוטרים מאבטחים את הרחוב ומנסים לשמור על שקט יחסי, המפגינים נגד חנות אהבה מנסים לחבל בעסקיה במטרה להביא לסגירתה. טענותיהם של המפגינים הן שמוצרי הרשת מיוצרים במפעל מעבדות ים המלח, אשר ממוקם בקיבוץ מצפה שלם, שהוקם מעבר לקו הירוק. אחת המפגינות, ג’יל סוויין, עיתונאית ופעילה פרו-פלסטינית, טוענת באוזניי כי רשת אהבה משתמשת במוצרים גנובים שמקורם בהתנחלויות, הנמצאות על קרקע גנובה. ישראל לוקחת מוצרים ששייכים למדינה הפלסטינית העתידית, היא אומרת ומוסיפה כי מרבית התגובות שאנחנו מקבלים הן בעד הפלסטינים. אנשים אומרים לנו שצריך לעשות הרבה יותר כדי לשנות את המציאות הנוראית שהפלסטינים חיים בה.
מול מתנגדי החנות ניצב איאן סטרנברג – אחד מבין קומץ הפעילים המשתתפים בהפגנות התמיכה, מטעם הפדרציה הציונית. הם קוראים לזה ‘מחאה שקטה’, אבל לחסום את הכניסה לחנות, להתיז על השלט של ‘אהבה’ ‘כתמי-דם’, לקרוע פליירים שלנו ולקלל במגאפון – אלו הן פעולות של אלימות וכל הרחוב סובל מזה, הוא מספר.
נציג נוסף המפגין את נוכחותו הקבועה הוא ג’ונתן הופמן, סגן נשיא הפדרציה הציונית. הופמן מספר כי ישנם הרבה נוצרים שתומכים בנו – בריטים שמבינים שישראל נמצאת תחת מתקפה איסלאמית, בדיוק כפי שמדינות אירופה חוות בשנים האחרונות. כמו כן הוא טוען כנגד המפגינים כי אלו פושעים שלוקחים את החנות כבת-ערובה ומשתמשים ב’זכות-הדיבור’ כדי להרוס מוניטין של עסק ולהביא לסגירתו… המטרה שלהם היא להכפיש את ישראל ולזרוע שנאה.
במהלך שיחתי עם הופמן נשמעו קריאות מצד המקהלה האנטי-ישראלית. פעם אחר פעם הם קראו בקול – חלאות ציוניים, והשמיעו הערות על רקע אישי בגנותו של הופמן, דבר שאכן מעמיד בספק אם מטרתה של ההפגנה היא נגד החנות או שמא מדובר בשנאת ישראל ותומכיה ולא יותר מזה. גם שרון קלאף, פעילה פרו-ישראלית, מסכימה כי מטרת המפגינים היא לעודד שנאה: בכל הפגנה הם מגיעים לכאן כביכול כדי להפגין נגד החנות, אבל אז הם מראים לעוברים ושבים תמונות של תינוקות פלסטינים מתים… זאת פשוט הסתה.
המשפט שלא נערך
מאמרים קשורים
מבין המפגינים ישנם גם יהודים המתנגדים לפעילות החנות. אחד מהם, עימו שוחחתי, סירב להזדהות בשמו על אף שתווי פניו ידועים בהפגנות אלה. הוא מספר בגאווה כי התמיכה לא מגיעה רק מהאנשים ברחוב. בעלי חנויות תומכים בנו ואפילו חלק מהשוטרים ניגשים ומביעים תמיכה. הוא מסביר מהן מטרות הקמפיין לפי ראות עיניו: המטרה הראשונה שלנו היא לסגור את החנות, זה יהיה ניצחון גדול עבורנו… המטרה השנייה היא לחנך אנשים ולהסביר להם על מה שקורה בפלסטין, על הפעילות של הממשלה הציונית, על זה שישראל היא מדינת אפרטהייד. אני ואנשים נוספים שנמצאים כאן היינו בשטחים וראינו חיילים ישראלים יורים בילדים ובתינוקות פלסטינים. אנחנו רוצים שכולם ידעו על הפשעים האלה.
בקיץ האחרון נערך שימוע בבית משפט כנגד ארבעה אקטיביסטים, שכבלו את עצמם בשרשראות בתוך החנות. אך הפעילים זוכו מכל סעיפי האישום, מכיוון שמנהלת החנות, ריטה טרינדייד, לא הופיעה בכדי לתת את עדותה. אני הייתי אחד המפגינים שקשר את עצמו ונשכב על הרצפה בפתח החנות, מספר אותו אלמוני, בית המשפט זיכה אותנו כי מנהלת החנות פחדה להגיע לשימוע. היא לא רצתה שהאמת תצא לאור והעסקים המלוכלכים של ‘אהבה’ ייחשפו לעיניי העולם כולו.
בעלת החנות היא ישראלית בשם אודליה הרוש. היא סירבה להתראיין לכתבה כדי לא לתת להפגנות פרסום, לדבריה.
