הרשת ‘לה קורדון בלו’ נוסדה בפריז בשנת 1895, אך למעשה שמה לקוח מעבר רחוק יותר – ממסדר אבירים צרפתי מהמאה ה-16, בו ענדו את צלב המסדר על סרט כחול (בצרפתית – Cordon Bleu). המסדר היה ידוע בסעודות המפוארות שנערכו בטקסים חשובים, ומשם נשתמר השם והמסורת הקולינרית של המטבח הצרפתי.
הלימודים בקורדון בלו מחולקים לשניים – בישול וקונדיטוריה. בכל אחד מהם צריך לעבור שלושה שלבים, וכל שלב נמשך שלושה חודשים. חמשת הישראלים בקורס הנוכחי אמורים לסיים בדצמבר ולקבל את הדיפלומה היוקרתית. על התענוג הזה הם נאלצו לשלם כ-15 אלף פאונד כל אחד. צוות המורים מורכב משפים בכירים המגיעים לרוב ממסעדות עטורות כוכבי מישלן. בסניף האנגלי השפים הם צרפתים או קנדים, דוברי צרפתית ורק שני בריטים.
בית הספר מספר אחד בעולם
ניסן אלחסוב (23), עלה לארץ בשנת 1990 מקווקז וכלל לא חשב לעסוק בבישול, עד שבמהלך לימודיו בקורס של משרד העבודה, הבין שאפשר לעשות מזה קריירה. הוא קנה את ספר הבישול הראשון שקורדון בלו תירגמו לעברית (‘שיטות בישול’), עבד במטבחים אסייתים, חסך כסף והגיע לאנגליה. אמרתי לעצמי שאם בישול זה באמת מה שאני רוצה לעשות בחיים אז אני צריך להגיע לרמה הכי גבוהה… על הספר היה כתוב שזה בית הספר מספר אחד בעולם אז המטרה הייתה להגיע אליו. אלחסוב מתמחה במטבח צרפתי קלאסי, אך שואף ליצור פיוז’ן בין אוכל צרפתי לאסייתי.
מור כהן (24), במקור מקריית גת, בכלל חשב על מקצוע הרפואה, מיד אחרי שהשתחררתי התחלתי לעבוד כברמן במסעדת ‘רפאל בר’, ומתוך התייעצות עם המשפחה עלה הרעיון לעבוד במטבח.
איך הגעת לתחום הבישול?
תמיד הייתי בעניין. ספר הבישול הראשון שלי היה ‘ילדים מבשלים’ של רות סירקיס. כילד הייתי מבשל עם אמא, ומכין אוכל לבד מגיל 14. ההורים אמרו שיש לי כישרון ולא האמנתי. פניתי לשף במסעדה ושאלתי אותו מה דעתו ללמד אותי. הוא אמר, ‘בוא לעבוד אצלי במטבח שבוע-שבועיים ואם יתאים לשנינו אתן לך תשובה’. מאותו רגע התחלתי לפרוח ולהתפתח והתאהבתי במקצוע. כל המחשבות על לימודי הרפואה נעלמו.
טל קדמי (26), במקור מירושלים, לומד קונדיטוריה. לפני כן למדתי בתדמור. עבדתי בירושלים שנתיים בקפה איטלקי ובמסעדה צרפתית. משם החלטתי לפתוח את האופקים לדברים חדשים, וקונדיטוריה היה הדבר הראשון שבאמת ריתק אותי יותר מדברים אחרים. לונדון הייתה בחירה די ברורה, גם מכיוון שאני דובר אנגלית מהבית.
במה אתה מתמחה?
בקונדיטוריה, בעיקר צרפתית, ומתכונים שהצרפתים אימצו ממדינות גובלות. מכיוון שאנחנו באנגליה – יש כאן כמה מנות אנגליות קלאסיות שאנחנו לומדים, בעיקר מנות חגים, כמו סוגים של פודינג. אני אישית מתמחה בלחמים – וחלות הן הצד החזק שלי. המצאתי גם מנה שנקראת פיצה הפוכה.
האווירה תחרותית?
התחרותיות מאוד חזקה. היא נובעת מהתנגשות בין תרבויות, יש תרבויות שהן מאוד דומות לשלנו, עם דגש על תחרותיות ומצויינות, ורואים את זה בעיקר על גברים אסייתים ואנשים ממדינות דרום-אירופאיות ואמריקה הלטינית – שם יש דגש מאוד גדול על אגו.
יש קשר בין כל הישראלים?
ניסן: בטח, לא רק שיש בינינו קשר, גם הגברים הישראלים שולטים מבחינת מטבח. אנחנו הכי בולטים שם מבחינת כישרון, הבנת טעמים, רעיונות, עיצוב….
טל: הישראלים עובדים יותר טוב במסגרת צוותים לעומת תלמידים אחרים… הם קיבלו יותר ציונים לשבח בסמסטר הקודם ונראה שיקבלו גם ציון לשבח, במידה ויעמדו בציפיות, גם בסיום. מה שמייחד אותנו, זו הנכונות לעזור ולעבוד עם כולם.
צועקים עליכם בסיגנון גורדון רמזי?
טל: זה פחות בעניין של צעקות. היו מקרים בהם שפים צרפתים, להם יש את הישירות הישראלית, אמרו על מנות שהכנו: ‘זה חרא’. כן ממש במילים אלו. את השפים האלה הישראלים מעריכים הכי הרבה בדיוק מסיבה זאת – ישירות ויושר. הם יתארו את המצב כמו שהוא ויסבירו איך לתקן. הביקורתיות הצרפתית יורדת לפרטים דקים מאוד ברמת הבישול, עד למילימטר בחיתוך ירקות, ובקונדיטוריה – באיזה מרחק משפת הצלחת נמצא הרוטב. הם בודקים אותך עם סרגל!.
למה דווקא לונדון?
מור: עמדו בפניי שתי אפשרויות – קורדון בלו באוסטרליה או בלונדון. בחרתי בלונדון בעיקר מבחינת עלויות מחייה, אופציית עבודה וגם קרובי משפחה. העלות בלונדון יותר זולה, כי באוסטרליה צריך לעשות יותר מבחנים ממשלתיים מבחינת שליטה ברמת האנגלית וכדומה. כל הדברים האלה עולים עוד כסף.
ומה בעתיד?
ניסן: ברחוב הראשי בגולדרס גרין עומדת להיפתח מסעדה חלבית כשרה קלאסית. זומנתי לבחינות והתקבלתי להיות השף שלה.
מור: אני חוזר לארץ, יש כמה הזדמנויות שמחכות לי. עכשיו נשאר רק לבחור. קיבלתי גם אופציה לנהל מסעדה חדשה בהרצליה.
טל: אני מחכה לקבל תשובה מבית הספר, כדי לעבוד כאן וגם לסייע לשפים. זו מלגה שנותנים לחלק מהתלמידים. עם כל הכיף פה בלונדון, אני מאוד מתגעגע לבית ובאמצע פברואר אני מתכוון לחזור, לבנות את עצמי, ולהתמקד בתחום שאני אוהב.
* מתכונים באדיבות השפים החדשים, במיוחד עבור קוראי עלונדון, ניתן לקרוא במדור ‘פנאי’:
