העלילה מתרחשת בתקופתו של סטלין ברוסיה הקומונוסיטית. בשנת 1936 בבית הקיץ שבו מתגוררים גנרל קוטוב, מארוסיה, אשתו הצעירה ממנו בשנים רבות ומשפחתה האריסטוקרטית שירדה מנכסיה ומייחוסה. רוב חברי המשפחה, פרט לקוטוב, מבלים את שעות הפנאי שלהם בתלונות על המשטר הנוכחי ובהעלאת זיכרונות מימים עברו.
אל תוך ההווי הזה מופיע מיטיה, אהוב נעוריה, שעזב אותה באופן מפתיע לפני שנים רבות וחזרתו הפתאומית מערערת את שגרת החיים וגורמת לשינויים מרחיקי לכת בגורל המשפחה.
מיכאלקוב כתב את התסריט, יחד עם רוסטאם איבראגימבקוב בשנות ה-90, כשלראשונה ניתן היה לבקר באופן פתוח את השלטון הקומוניסטי, ובייחוד את התקופה שהוגדרה כתקופת ‘הטרור הגדול’ ( 1936-1938) בה החל סטאלין, בעזרת המשטרה החשאית, להעלים רבים מאנשי הצבא ונאמנים אחרים לו, מחשש להתנגדות פנימית.
העיבוד של פיטר פלאנרי מותיר מרווח נשימה רב ומאפשר לעלילה האפית להתפרש לאיטה על-פני שעתיים וחצי מרתקות. לעיתים יש הרגשה שאנו במחזה של צ’כוב שדבר לא קורה בו אך בסופו של דבר האירועים הדרמטיים מתגלגלים ומצליחים להפתיע.
ההפקה משתמשת בתלבושות תקופה משנות ה-30 ובבמה מסתובבת שיוצרת אפקט קולנועי מוצלח של מעבר בין סטים שונים ונקודות מבט שונות על אותו המקום.
המשחק מצויין. מישל דוקירי המקסימה בתפקיד הראשי, היא שחקנית צעירה ומבטיחה שהתגלתה כשגילמה את אליזה דוליטל ב’גבירתי הנאוה’, בבימויו של פיטר הול, וקיראן הינדס, בתפקיד גנרל קוטוב, מציג דמות מעניינת ובעת ובעונה אחת מעורר סימפטיה ויראה. אולם בולט במיוחד רורי קיליאן, שמציג באופן מרתק ומדוייק את דמותו האמביבלנטית של מיטיה, אהוב הנעורים המקסים והמסוכן כאחד. הוא בהחלט גונב את ההצגה.
יש סכנה בעיבודים תיאטרליים לסרטים שייראו כגירסה ענייה של המקור הקולנועי. במקרה הזה הצליח הצוות האמנותי ליצור עיבוד שאינו נופל מהמקור ומרגיש כבר עכשיו כמו קלאסיקה תיאטרלית ולא כמחזה חדש. מומלץ מאד.
פרטים במדריך.
