יתר הפסטיבלים הקיץ אמנם מאוד טובים, אבל הם פחות אקלקטיים ומתמקדים בנישה מסוימת. לדוגמה, פסטיבל המטאל, דאונלוד (8-10/6) עם מטאליקה ומגדת’ או פסטיבל הרוק, הארד רוק קולינג (13-15/7) עם סאונדגרדן וברוס ספרינגסטין.
אחד מהפסטיבלים המגוונים יותר שנשארו הוא האייל אוף ווייט (21-24/6), שמבוסס השנה על ייבוא שמות ותיקים, פופולאריים וגדולים מארצות הברית. אחד מהם הוא טום פטי ושוברי הלבבות, שיופיעו ביום השני. הרבה גיטרות זרמו בנהר המוזיקה מאז להיטיו האלמותיים של פטי, לומד לעוף ונפילה חופשית, ובאלבומו האחרון, מוג’ו (2010), הוא ניסה לתפוס את הרגעים החיים שבהקלטות. אלבום זה אכן נשמע חי, כמו ג’אם סשן מאוד בלוזי עם להקתו, אבל בצורה מאוד נקייה וזה גם הסאונד שלו על הבמה. צפו למופע רוק איכותי עם השירים הישנים וחומרים מאוחרים יותר. באותו יום תופיע גם הזמרת המהפנטת, לנה דל ריי, ששירה, משחקי וידיאו, בקע לאחרונה כמעט מכל תחנת רדיו ותכנית טלוויזיה אפשריים.
פנינת היום השלישי היא להקת פרל ג’אם. על פי אלבומה האחרון מ-2009, בקספייסר, נראה שהלהקה הולכת ונרגעת עם השנים ובו סיפקה גם בלדות פופ מרגשות, כמו רק תנשום, עם קולו הנוגה והייחודי של אדי ודר, שמצד שני, יודע גם לשאוג מתי שצריך. באותו יום יופיעו, בין היתר, להקת רוק סקוטית מעניינת בשם ביפי קליירו, ומצד שני גם כוכבת הפופ והתכנית דה וויס, ג’סי ג’יי.
הופעתו של ספרינגסטין ביום האחרון של הפסטיבל היא אחת מארבעת הביקורים שלו בבריטניה הקיץ. במרץ האחרון הוא הוציא את אלבומו ה-17, Wrecking Ball, בו הוכיח שסוס מנצח לא מחליפים. גם שיריו העכשוויים מלאי להט, רגש ואנרגיות בדיוק כמו אלבומיו הראשונים, וזה גם התפריט שהוא מציע לנו בהופעותיו החיות. ביום זה יופיע גם פליטי להקות ידועות מהניינטיז, כמו נואל גלאגר מאואזיס ומלאני סי מהספייס גירלס.
