בשבת האחרונה התירה ישראל לשתי ספינות מפגינים לעגון בחוף עזה. זה איכזב את התועמלנים האגרסייבים יותר בחבורה, שהשתוקקו לעימות, שלא התרחש, עם הצי הישראלי. איבון רידלי, על הסיפון, המכינה סרט דוקומנטרי לרשת שידור ממומנת עי אירן, חשה בוודאי מאוכזבת במיוחד.
אחרי ששקלה בכובד ראש את הסיכונים הבטחוניים, אפשרה ישראל לספינות מעבר בטוח. המפגינים הגיעו לחוף עם די אוויר חם כדי למלא 5,000 בלונים שהביאו לילדי עזה. הם גם הביאו 200 מכשירי שמיעה. אולם השקט שלהם ביחס להתעללות החמאס באנשיו הוא, שלא להזכיר באזרחים ישראליים, היה מחריש אוזניים.
באופן אירוני, בעוד המפגינים התקדמו ברעשנות ובנחרצות לעזה, שלושה שבועות קודם המון פלסטיני הגיע לגבול ישראל, בורח על חייו. 11 פלסטינים מתו ויותר מ-100 נפצעו בקרבות עזים בין חמאס ויריביו מהפתח. כשהם עמדו בפני טבח עי כוחות החמאס, כמעט 200 חברי פתח ברחו לחפש מפלט בישראל. בילאל הילס, אחד הפצועים, תיאר את הפחד מהסיכוי של חזרה לשליטת החמאס. זה יהיה כמו משפט מוות עבורי, הוא אמר ל’ג’רוזלם פוסט’.
שיעבוד החמאס את עזה נמשך והופך את השקט לשותפות לפשע של המפגינים.
משקיפים צריכים להיות מודאגים. הצגתה של ישראל כפושע ללא קול וכסיבה היחידה לקונפליקט במזרח התיכון, מעמיד בסכנה את החיפוש האמיתי אחר פתרונות לבעיות הסבוכות. חלקים של החברה הליברלית מסתכנים בסהרוריות בשירות אלה המייצגים את האנטיתזה לערכים ליברליים, כלומר אירן, חיזבאללה וחמאס.
בעזה חמאס מחץ ללא רחמים את יריביו, מחניק ביקורת ומבזה את מתנגדיו. חמאס תפס את השלטון בהפיכת דמים ביוני האחרון שבמהלכה יריביו מהפתח הוכו ונרצחו, עובדה שהוזכרה במרומז במראה של פקיד ברשות הפלסטינית שהושלך מחלון בקומה החמישית.
החמאס גם ניצל את האלימות הפנימית בעזה כדי לחסל את להבות ההתנגדות האחרונות לשלטונו. אחרי שהחמאס סגר את תחנת הרדיו של החזית העמממית לשחרור פלסטין, לא נותרה תקשורת אופוזיציונית. קבוצה לשמירת זכויות האדם דיווחה לאחרונה על שלטון החמאס וציטטה מעצרים שרירותיים, עינוי עצורים, החנקת חירות הביטוי וההתקבצות.
אולם האמונה האנטי-ישראלית של המפגינים מונעת מהם הערכה הוגנת של התעללות החמאס באוכלוסייתו והשימוש לרעה במשאבים. עובדות עיקריות מעוותות ומזולזלות, במיוחד ביחס לסיוע הומניטרי, מזון ואספקת דלק. בניגוד למרבית העיוותים הפופולריים, פציינטים ומלוויהם זוכים להיתרים לעתים קרובות להיכנס לישראל ולגדה המערבית לטפול רפואי. במהלך 2007 מעל 130,000 פלסטינאים זכו לכניסה בנסיבות אלה, מגמה שנמשכת עד היום.
תוך שמירה על הוראות בית המשפט העליון הישראלי, מיליוני ליטרים של דלק זמינים מדי שבוע במתקן הדלק של נחל עוז. לעיתים קרובות חמאס התקיף בפצצות מרגמה ואש רובים. אלפי טון של אספקת אוכל, ציוד רפואי וחומר בניה מועברים דרך מעברי סופה וקרני מדי שבוע. בעקבות תקופה של שקט יחסי שהושגה בתיווך מצרי ביוני, האספקה גדלה משמעותית. זאת למרות הפרות כמעט יומיות בצורה של רקטות ואש מרגמות מעזה לתוך ישראל.
לאן הולכים הסיוע והדלק? מדוע חמאס מתקיף לעתים קרובות את המעברים ומסופי הדלק? מדוע חמאס אילץ צוותי עובדים בתחנות דלק ובמאפיות לפתוח בשביתה? בלהיטותם להפוך את ישראל לשטן, המפגינים נכשלים לשאול את השאלות האלה. כתוצאה מכך הם מכשילים את הפלסטינאים הנתונים תחת השלטון הבלתי חוקי והרודני של החמאס.
המוטבים מההתעלמות האינטלקטואלית הזאת הם חמאס והספונסרים האירניים שלו. אירן וידידיה הקיצוניים מאיימים על מתונים בכל העולם הערבי בלבנון, ירדן, מצרים, ערב הסעודית, מדינות הפרץ ועיראק, כמו גם בין הפלסטינאים. באופן אירוני, פרשנים ערבים-מוסלמיים, שבאופן מסורתי אינם מידידי ישראל, נראים נפחדים יותר מהאיומים מאשר עמיתיהם הבריטים.
זה הזמן להכיר בכך שהצלפה בישראל לא תבנה את פלסטין. מפגן סירות שנועד להכפיש את ישראל לא יעביר את הפלסטינאים במים הסוערים לעבר מדינה. במקום זאת העולם חייב לעודד את הפלסטינאים לבנות את התשתית שלהם ולפתח מוסדות שלטון. הקיצוניים שמחבלים בזה חייבים לשאת באחריות.
התעלמות מהדינמיקה העדינה בתוך החברה הפלסטינית רק תדחוף את הפלסטינאים עוד יותר לעבר המסלול האירני, לעבר בידוד והרחק משאיפותיהם הלאומיות.
פעמוני האזעקה המתריעים על האתגר הקיצוני כבר מצלצלים בקול רם בעולם הערבי עצמו. הגיע הזמן שהם ישמעו כאן. אולם התועמלנים ומועדון אוהדיהם שואפים לרייטינג בטלוויזיה האירנית, התחינות של הפרוגרסיביים נופלות על אוזניים אטומות.
