‘דה סווינגינג סיקסטיס’ העשור שבמהלכו השפעתה התרבותית של הממלכה המאוחדת על התרבות העולמית הייתה בשיאה, היו השנים שבהן אלן אולריג’ – מעצב גרפי מוכשר המשמר ומפתח את סגנונו הצבעוני-פנטסטי כבר 40 שנה – צמח, עוצב והשפיע.
כרבים וטובים באותה תקופה (ה’ביטלס’ הם רק דוגמה אחת), אולריג’ החל את קריירת העיצוב ללא כל השכלה פורמלית או ניסיון מעשי, אבל בזכות כישרונו הטבעי התקדם לצמרת המקצועית בזמן קצר ביותר. אולריג’ היה ה’שליט’, …אף אחד לא השפיע כמותו על האיור במאה ה-20, כתב סר ג’ון בטג’מן, סופר, משורר ושדר רדיו מפורסם ב’טיימס ליטרארי ריוויו’ , כבר ב-1975.
במהלך הקריירה אייר אולריג’ ועיצב עטיפות לתקליטי להקות מובילות בשנות ה-60, את שני האיורים למילות שירי ה’ביטלס’, היה העורך הגראפי של הוצאת ‘פינגווין’ ואייר לעיתונים ולמגזינים שונים לאורך עשרות שנים.
לרגל הרטרוספקטיבה קיבל אולריג’ לרשותו מכונית ‘מיני’ חדשה ואייר עליה באותו סגנון אותו שמר וטיפח מאז שנות ה-60. הבחירה ב’מיני’ הייתה כמובן קריצה לעבר ‘מיני’ אחרת, עליה אייר את אחת היצירות שהזניקו את הקריירה שלו. זו הייתה ה’מיני’ הקלאסית – מהסמלים המפורסמים של שנות ה-60′ שעל פחיה הוא אייר בחיפזון לדרישתם של עורכיו ב’סאנדיי טיימס’. צילום המכוניות המאויירת, שבו ניסה אולריג’ להדגים את המולטי-פונקציונליות של המכונית הזעירה, התפרסם על שער השבועון וחולל סנסציה בה נדבקו גם אספני מכוניות, שפנו אל המאייר בבקשה לרכוש את המכונית תמורת אלפי פאונדים. אולם היצירה כבר לא הייתה קיימת. אולריג’, ששכר את המיני לסוף שבוע, ניקה אותה והחזירה לחברת ההשכרה. המכונית המאויירת החדשה נראית מושקעת הרבה יותר. איורה נמשך יותר מסוף שבוע אחד והוא לא יימחק אלא יצטרף לאוסף פרטי כלשהו או למוזיאון של יצרנית המכוניות הגרמנית ב.מ.וו, שהמותג ‘מיני’ נמצא בבעלותה.
באיור החדש אייר אולריג’ את המכונית מכל ארבעת צדדיה בסגנונו המוכר: קווים רכים ועגולים, צבעוניות רבה ופרטי-פרטים של אלמנטים ויזואליים שונים, קליידוסקופ צבעוני – כאילו היינו עדיין בשנות ה-60 וה-LSD הוא מקור ההשראה (שמה של התערוכה לקוח משורה בשירם של ה’ביטלס’ Lucy in the Sky with Diamonds). אלמנטים אלה דווקא אינם מאפיינים את איור ה’מיני’ הראשונה שנראה הרבה יותר ברוטאלי עם משטחים רבים שבהם רק צבע אחד בגוון אחד שולט. קוצר הזמן מנע התמזמזות בפרטים קטנים וזיקק את האיור לפרטיו העיקריים בלבד.
אבל הסגנון של אולריג’ בנוי על פנטסיות צבעוניות ולכן לא פלא שיצירתו המפורסמת ביותר, לפחות עבור דור צעיר יותר, היא The Butterfly Ball and the Grasshopper’s Feast, ספר איורים של חרקים מואנשים, שהרעיון ליצירתו בא מקביעתו של המאייר ג’ון טיניל, שאייר את ‘עליזה בארץ הפלאות’ המקורי, וטען שהוא אינו יכול לאייר צרעה חובשת מגבעת. אולרידג’ רצה להפריך את הקביעה הזאת וצייר לא רק צרעה מואנשת אלא גם חרקים מואנשים רבים נוספים בסגנונו הפנטסטי. בקו מחשבה זה ממשיך אולריג’ מסורת שאחד ממייסדיה היה קרול ובסגנון המתאים לכל המשפחה ליום מהנה במוזיאון העיצוב.
