אז, בישראל של תחילת שנות ה-70 כשאלינו רק הגיעו שנות ה-60 עם המוזיקה שלהן – העולם נראה כאילו שייך לצעירים היא אומרת בשיחה מישראל. תוכלו לצפות החודש בהצגה בתיאטרון ניו -אנד בהמפסטד (פרטים במדריך).
על המחזה: אחרי 20 שנה של חברות הדוקה בין סופי, תרצה וללי – שלוש חברות טובות מימי ביהס ועד לשנות בגרותן – הן נאלצות, אחרי ניתוק כואב שנה קודם, להיפגש לערב אחד שבמהלכו חולפת כל החברות לנגד עיניהן. יחד איתן אנחנו חווים את האהבות, האכזבות, הריבים, ההצלחות והכאבים – ובעיקר את החלומות והדרך בה הם פוגשים במציאות… המחזה כתוב בשפה קלה ומדוברת ובנוי מדיאלוגים משעשעים.
מתי הועלתה ההצגה בארץ?
ההצגה הועלתה בקאמרי ב-99′. בתחילה באולם הקטן, ועברה לאולם הגדול. אחרי 700 הצגות מוצלחות נמאס לשחקניות ואז היא ירדה.
באנגליה מחליפים קסט.
בישראל הופיעו שלוש שחקניות טובות: ענת וקסמן (בתפקיד סופי), קרן מור (תרצה) ושרה פון שוורצה (ללי). לא חשבנו להחליף אותן.
האם יש למחזה מימד אוטוביוגראפי?
לא במובן של אחד לאחד. המחזה מבוסס על יחסים שראיתי סביבי ושחוויתי. אחרי שעברתי פרידה מחברה הבנתי שביחסים בין חברות קיימת אותה דרמה כמו ביחסים בין בני זוג ושווה לכתוב על זה מחזה. אחרי שנה או שנתיים זה הפך אופנתי.
זה דומה לדברים אחרים שכתבת?
לא. אחרי זה כתבתי עיבוד לליזיסטרטה של אריסטופנס. סיפור המתרחש עדיין בספארטה, אבל אקטואלי לישראל (נשים המחריזות על שביתת סקס כנגד בעליהן אם ימשיכו ללחום. ע.ק.). לפני כשמונה חודשים עלתה בקאמרי ההצגה שלי ‘עקר בית’ – על טייס בחיל האוויר שיוצא לפנסיה והופך מטרד לאשתו ובנותיו – הצגה שזכתה בפרס הקומדיה של השנה לפני חודש.
לא הרבה מחזות ישראלים מתורגמים. בדכ זה להיפך.
מכל מה שכתבתי ‘חברות’ הוא המחזה הכי אוניברסלי. יש התעניינות רבה בו והוא תורגם לצרפתית וזכה להקראה בפריז. יש עניין להביא אותו לגרמניה ולניו -יורק. המחזה הועלה לראשונה בפסטיבל הפרינג’ של אדינבורו ב-2000 אחרי שהבמאית, סוזאנה פק – שהיא יהודיה ויש לה קרובי משפחה בארץ – חיפשה מחזה לנשים והם המליצו לה על ‘חברות’. היא פנתה אלי וקיבלה את הזכויות לחמש שנים. באדינבורו שיחק קסט שונה. בניו-אנד כל השחקניות יהודיות בינהן גם שלוש ישראליות שחיות בבריטניה. (שתיים מהן, עדי לרר ודניאל אורפז משחקות את סופי, והשלישית, אסנת שמול – אמנם נולדה כאן אבל יש לה אבא ישראלי. – משחקת את ללי המבוגרת. ע.ק). הבמאית לא ניסתה להרחיק את זה מישראל. היא לא ניסתה לעשות את זה כללי.
וזה טוב?
בהתחלה הופתעתי, אבל היא הסבירה שזה יותר אקזוטי. אולי ככה זה מדבר יותר לאנגלים.
התיאטרון בו ההצגה מועלית ידוע כאחד שגם פונה לקהל יהודי/ישראלי. איך התקבלה ההצגה בסקוטלנד?
באדינבורו הקהל לא היה יהודי והעיתונים היללו את ההצגה. זה אמנם היה ב2000- כשישראל הייתה קצת יותר פופולארית בתקשורת. בכלל, אם יש סרט או הצגה שנוגעים ביחסים ולא בקונפליקט יותר קל להוציא אותם.
תבואי ללונדון לראות את ההצגה?
אני מתלבטת. יש לי זמן, עוד חודש. לא מזמן הייתי בלונדון כדי לראות את הופעת האיחוד של ‘קצפת’ ולא בא לי נסיעה כזו ארוכה… כשהייתי צעירה עשיתי הכל כדי לנסוע.
אני מבינה למה נשים אוהבות את ההצגה. אבל גברים?
הסבירו לי שעבור גברים זה כמו לראות עולם נסתר. זה מסקרן אותם. הרבה גברים אומרים שהם רוצים להיות זבוב על הקיר במפגש של אישה עם חברות. בארץ, רוב הקהל היה מורכב מחברות שבאו יחד, ואחכ ישבו עד ארבע לפנות בוקר.
מי את היית?
שלושתן. יש בכל אחת מעצמי ומחברותי. אני הכי מזוהה עם ללי למרות שזאת לא אני.
והחברה שבגללה כתבת את המחזה ראתה אותו?
אני לא ברוגז עם אף חברה. כן. היא באה לראות וגם נהנתה.
מה גידי אמר על ההצגה?
רק טוב. מה, שיעיז להגיד משהו רע?
ענת גוב כתבה לתוכניות הטלוויזיה, ”זהו זה”, ”לילה גוב”.
מחזות: ”אהבת מוות” בבימויו של אלדד זיו.
”חברות הכי טובות – בבימויה של עדנה מזי”א
עקר בית – בבימויה של עדנה מזי”א
ליזיסטרטה 2000 על פי הקומדיה הידועה של אריסטופנס בבימויה של עדנה מזי”א.
פעילת שמאל וכותבת טור דיעות ב”ידיעות אחרונות”.
