יתנצל או לא יתנצל? שאלו כולם, והתכוונו לקן ליווינגסטון – ראש-העיר השנוי במחלוקת של לונדון.
אם קן ליווינגסטון לא היה מערב את הנאצים (כשאמר לעיתונאי ממוצא יהודי, אוליבר פיינגולד, אתה יכול להיות יהודי, אבל בדיוק כמו שומר במחנה ריכוז גרמני) – האם היה מוצא עצמו מוקף בצבא של ידידים ובעלי ברית במאבק שהוא מנהל נגד התאגיד הכולל חמישה עיתונים בריטים, בהם הדיילי מייל והאיבנינג סטנדרד?
האומה עצרה נשימתה. יתנצל? בודאי, מה יש לו להפסיד… לא יתנצל? זה יעבור כל גבול… הימים חלפו וקן האדום החליט לצפצף על כולם, גם על טוני בלייר. האם יאבד את הג’וב? ימים יגידו. מה שהחל כתקרית פעוטה באירוע הומוסקסואלי בבניין העירייה הפך למלחמת עולם קטנה. הרבה סכינים נשלפו מאז וכמה מעיתוני העיר יצאו מגדרם כדי לחבוט באיש. גם שגריר ישראל, צבי חפץ, הנפיק הודעת גינוי שהזכירה גם את שחרור אושוויץ לפני 60 שנה. הגדיל לעשות בעל הטור הנודע ליטלג’ון שהעניק בסאן את הכותרת הבאה: אם יש כאן איזה היטלר קטן, זהו קן האדום בעצמו….
זה היה החודש של האנטישמים ושל האנטי-אנטישמים. מרי מק-אלסי, נשיאת אירלנד, השוותה את שנאת הקתולים בצפון אירלנד, לשנאה הנאצית כלפי היהודים. הדברים נאמרו ביום השנה ה-60 לשחרור מחנה המוות אושוויץ ועל אדמת פולין. הנשיאה מיהרה להתנצל: זו הייתה בחירה שלומיאלית של מילים אמרה.
גם דיוויד סטיל (היום לורד), מי שהיה מנהיגם של הדמוקרטים-ליברלים, הסתבך בלשונו. שלא כמו הנשיאה האירית, הוא לא מצא לנכון לחזור בו. בנאום שנשא באוניברסיטת ג’ון מור בליברפול, הביע הערצה ליכולתם של היהודים לגאול את עצמם מן השואה, אבל עתה יש עם אחר המוצא את עצמו מאחורי גדרי תיל ועצם קיומו נמצא תחת איום…. אמר, והתכוון לפלסטינים. חופש ביטוי?
בפורום שרי משפטים ופנים של האיחוד האירופי החליטו לגנוז הצעה לחוקק חוק האוסר על שימוש בסמלים נאצים. שרי בריטניה, הונגריה, דנמרק ואיטליה טענו כי חרם שכזה עלול לפגוע בחופש הביטוי. הם הותירו, לפיכך, את ההחלטה בידי הממשלות, כמו אלו של גרמניה ואוסטריה האוסרות זאת במפורש. כמה חברי פרלמנט לטבים, הונגרים, סלובקים וצ’כים אמרו כי במקרה של חרם על צלב הקרס, הם יבקשו להחרים את סמלי המגל והחרב הזכורים להם מתקופת המשטר הקומוניסטי.
באוניברסיטת SOAS התבטאויות כאלה אינן זרות. קמפוס זה ידוע כתומך בפלסטינים. בנובמבר האחרון הוא קיבל החלטה הקוראת לחיסול הכיבוש הזר, האפרטהייד והציונות. בשבועות האחרונים לא התיר קיומה של הרצאה אותה עמד להעביר הדיפלומט הישראלי רועי גלעד. רק לאחר התערבות קולין בונדי, מנהל האוניברסיטה, שסיפר להם על קיומו של המונח חופש הביטוי, הסכים האיגוד בלית ברירה שלא לחסום את כניסתו למקום. האירוע נערך לבסוף, למרות שבתחילה הופעלה במזיד האזעקה, והאולם פונה. כאשר שבו הצופים הם נאלצו להלך בין שברי זכוכית משום שדלת הזכוכית המסתובבת נופצה בכוונה.
שנאת ישראל בקמפוסים היא נושא העשוי לעלות במושב הבא של הפרלמנט הבריטי על ידי בחור צעיר בן 24 הקרוי דניאל גלר… כן, המדובר בבנו של אורי גלר האמור להילחם על מקום בבית הנבחרים הבריטי מטעם המפלגה השמרנית. אם יבחר גלר ג’וניור – הוא יחשב לחבר הפרלמנט הישראלי הראשון בווסטמינסטר. דניאל אינו יכול לכופף כפיות כמו אביו, אבל הוא יכול להמיס לבבות. הוא סיים לימודי משפטים ב- LSE, ומתכונן לקבל הסמכה לבריסטר.
מפגש מלכותי נערך לשר החוץ סילבן שלום שהיה האורח התורן בלונדון מטעם ארגון הבונדס. מאחר ועמיתו הבריטי לא היה באותם ימים בבריטניה, ורהמ בלייר שוטט ברחבי הממלכה לצורך גיוס קולות בוחרים – נערכה לו פגישה עם הנסיך פיליפ, בעלה של המלכה. השניים נפגשו ביוזמת השגריר, צבי חפץ, ושוחחו, בין השאר, על הנחלת זיכרון השואה לדורות הבאים.
