זר לו היה נקלע לכדור הארץ בתחילת נובמבר 2008, היה בוודאי לוקח לידו את טבלת הפרמיירליג ולא מאמין למראה עיניו. לא יכול להיות, הוא היה ממלמל בינו לבין עצמו, שטוטנהאם במקום האחרון והאל סיטי מדורגת שלישית. זו בוודאי טעות דפוס. מישהו כאן בילבל את היוצרות. הרי זה אמור להיות בדיוק הפוך: התרנגולים הגאים מצפון לונדון במקום השלישי, מייד אחרי ליברפול וצ’לסי, והאל סיטי הצנועה, בעונה הראשונה בתולדותיה בליגה העילית, נועלת את הטבלה. זה הסדר העולמי והאנגלי הנכון, נכון?
רק בתיאוריה, כמובן. כי מה שקורה בליגה הטובה בעולם בחודשים הראשונים של עונת 2008/2009 הוא הדבר הרחוק ביותר מאין חדש תחת השמש, מכל מה שלמדנו להכיר מבלי להוקיר, מאחד ועוד אחד הם שניים. ליברפול לא זכתה באליפות מאז 1990, והיא לא רק בפסגה אלא הבלתי מנוצחת היחידה בליגה, ועוד אחרי נצחונות על מנצ’סטר יונייטד וצ’לסי גם יחד. הניצחון של האדומים בסוף אוקטובר בסטמפורד ברידג’ אף ניתק את רצף ארבע וחצי שנים ו-86 (!) משחקי בית שצ’לסי סיימה מבלי להפסיד. וכאמור: האל סיטי, המועמדת הבכירה של כל הפרשנים לירידה זריזה למקום שממנו עלתה במפתיע, מתבוננת על 17 קבוצות יריבות מלמעלה, וטוטנהאם שזו אמורה היתה להיות שנת הפריצה שלה אל מועדון ארבע הגדולות נושאת את כל הליגה על כתפיה השחות. מישהו אמר משק כנפי ההיסטוריה ולא קיבל?
למען האמת, מדובר בחידוש מבורך ומרענן, אלא אם אתם אוהדי ה’ספרס’ כמובן. כי טוטנהאם והאל סיטי, בשתי קצוות הטבלה והקשת, אולי מסמלות ומסמנות את הסיכוי שהרומנטיקה עדיין חיה ובועטת, ולא נקברה אחת ולתמיד תחת הריסות הממון, הטייקונים והנובורישים של הכדורגל האנגלי והעולמי. אולי הן פתח לתקווה שהכסף הוא לא חזות הכל. שאפשר להיות עשירים כקורח במזומנים ובמסורת ועדיין למעוד, ומאידך ניתן להיות עניים מרודים נטולי עבר, ולרקוד.
האל סיטי מודל 2008 היא החלום הרטוב של רומנטיקנים ספורטיביים חסרי תקנה. טוטנהאם הוטספר הנוכחית היא סיוט הבלהות של אוהדים אדוקים, בעלי נאמנות חסרת פשרות, כמעט דתית. להאל סיטי אין שום תואר ולפני חמש עונות היא עוד היתה בליגה הרביעית! טוטנהאם זכתה בשתי אליפויות, שמונה גביעים, וב-50 השנים האחרונות נעדרה מחבורת העלית רק עונה בודדת. האל סיטי היא נציגה של עיר בת רבע מיליון תושבים. טוטנהאם היא חלק מהמטרופולין הגדול בתבל, עם אוכלוסיה גדולה פי 40. הספורט הפופולארי והמצליח בהאל הוא בכלל רוגבי. בלונדון הכדורגל שולט עם 14 קבוצות מקצועניות. שווי השוק של הקבוצה מהאל הוא 30 מיליון פאונד. ערכה של טוטנהאם פי חמישה (150 מיליון). הרכישה היקרה ביותר שביצעה האל סיטי בהיסטוריה בת 104 השנים שלה היא 2 מיליון פאונד מחירו של אנטוני גארדנר שנרכש הקיץ מ… ראו זה פלא, טוטנהאם. בווייט הארט ליין, לעומת זאת, משלמים כבר זמן מה במספרי טלפון מרשת החיוג הארצית של סין תמורת דארן בנט הכושל שולשלו אשתקד לקופת צ’רלטון אתלטיק 17 מיליון פאונד, והקיץ הזה עמד בסימן החתמת דייויד בנטלי מבלקבורן תמורת 15 מיליון, לוקה מודריץ’ הקרואטי (14) ורומן פבליצ’נקו הרוסי (13).
וחרף כל אלה, האל בשמיים וטוטנהאם במצולות, ואפילו הביקור הראשון של ה’טייגרס’ בווייט הארט ליין הסתיים בניצחון 0-1, שלוש נקודות, והעמקת הפערים בין הסנסציה הצהובה-שחורה מיורקשייר, לבעלי הבית בתלבושת וביכולת החיוורות מחיוורון. טוטנהאם הגיבה על פתיחת העונה הגרועה בתולדותיה בפיטורי המנג’ר הספרדי חואנדה ראמוס ובמינויו של הארי רדנאפ האנגלי תחתיו. האל סיטי עדיין מגיבה על הפתיחה החלומית שלה ב-suspended disbelief, בצביטה עצמית יומיומית ובעטייה אף הנמכת ציפיות על ידי שימת דגש על כך שבינתיים המשימה המקורית אגירת נקודות ליום גשום לא השתנתה.
אבל מה שקורה בשבועות החולפים ל’ספרס’ ול’טייגרס’ הוא לא קוריוז יוצא דופן, סטייה סטטיסטית ו/או תפנית פיקנטית בעלילה. הוא אף טומן בחובו משמעויות מקצועיות נכבדות.
אנחנו יכולים להתרפק על השינוי המרנין, אבל אסור לנו לוותר על השיעור. ובראש תכנית הלימודים החדשה פרקים מכריעים על השפעת המאמן, היררכיית הניהול ומבנה המערכת.
זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה במבט ראשון. כי טוטנהאם והאל סיטי גם יחד הוכיחו בראשונה כי שם גדול איננו ערובה לכלומה ומאומה. ראמוס הגיע לצפון לונדון אחרי זכיה כפולה עם סביליה בגביע אופא. פיל בראון אימן בסך הכל עונה אחת (דרבי קאונטי 2005) לפני שנחת באיצטדיון KC (הבית של האל, בשמו המלא (Kingston communication Stadium. ראמוס הוביל את התרנגולים לזכיה בגביע הליגה בפברואר, אבל מאז ניצח רק שלושה משחקים. בראון עלה לפרמיירליג מהפלייאוף של ליגת המשנה.
כי לא זו בלבד שמאמן תלוי בשחקניו יותר מאשר הם בו (נושא לדיון עמוק), אלא שמסתבר שהעזר החשוב ביותר כנגדו הינם הסקאוטים של המועדון, הסורקים את הזירה ומציעים אפשרויות הולמות לצרכים, כמו מונצ’י, הסקאוט האולטימטיבי שהיה לראמוס בסביליה. אלא שבטוטנהאם דווקא הוחלט ב-2004 לשנות את המתכונת המוכרת ולהצניח לצד המנג’ר מנהל טכני בעל אחריות וסמכויות רכש. זה כבר תקע יתד בגלגלים, שיבש את המערכים, וגרם לקריסת מערכות היחסים, בזמנו בין ז’ק סנטיני לפרנק ארנסן, מרטין יול לארנסן וליורשו דמיאן קומולי, ולאחרונה, ביתר שאת, בין קומולי לראמוס.
עם מינוי רדנאפ הודיעה טוטנהאם כי הניסוי מוצה. איש לא יעמוד לו על הראש. לפיל בראון, כמובן, אין צורך בחידוש הזה. הוא בעל הבית היחיד בהאל מאז מינויו לפני שנתיים. כך גם ארסן ונגר בארסנל, אלכס פרגוסון במנצ’סטר יונייטד ורפא בניטס בליברפול. היה זה בניטס שהתפטר מוולנסיה אחרי שזכה עימה באליפות ובגביע אופא, בגלל ניסיון להתערבות בוטה במדיניות הרכש שלו. ביקשתי ספה, הביאו לי אהיל, אמר המאמן הספרדי ושם פעמיו לאנפילד. הסטודנטים מטוטנהאם לא נכחו כנראה בשיעור הזה.
