חיינו, הישראלים בגולה, רצופים עליות ומורדות, התלבטויות והתאמות תרבותיות. לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם הצורך למלא תפקיד של מעין שגרירי הסברה (למרות היעדר ההסמכה או המינוי הנדרשים). התפקיד הלא רשמי הזה, שאני ורבים כמוני אימצנו לעצמנו, מזמן לא מעט אתגרים. אנחנו מתמודדים מול חברה אליטיסטית שאינה דוחה זרים, אך מקבלת אותם בחשדנות לא מבוטלת. תחושת הצדק הבריטית הנודעת לעולם מאתגרת אותנו נוכח הסכסוך המתמשך במקום שממנו אנו באים.
למרות הקושי, למדנו לחיות עם המצב ופיתחנו כלים שמאפשרים לנו לנהל את חיינו בנוחות בתחומי הממלכה. לכן, מעוררת השתאות פי כמה היא ההכרה בצורך להסביר את עצמנו לקהילה היהודית בבריטניה. לא הייתי טוענת שקהילה זו שומרת לנו טינה, אך רבים בתוכה בהחלט מבטאים הסתייגות מהישראלים החיים במדינה.
כך הוא בכל הקשור לתרומות ולמעשי צדקה. אוכלוסיית הישראלים בלונדון יצרה לעצמה תדמית של קהילה אמידה ונהנתנית, שאינה מוכנה לתרום כסף ולסייע לאינספור ארגוני הצדקה היהודים הפועלים כאן. האמנם? או שמא השאננות והשחצנות הישראלית, שממנה נובעת התחושה שאיננו צריכים להסביר את עצמנו לאף אחד, שוב הייתה בעוכרינו? הרי אנחנו הישראלים חונכנו לתרום מיום היוולדנו. אחד הערכים המשמעותיים והחשובים ביותר שעליהם גדלנו, מהרגע שבו הגחנו לאוויר העולם, הוא הצורך להתגייס לצבא ולתרום את מיטב שנותינו להגנה על קיומה של מדינת ישראל.
אבל זו אינה התרומה היחידה שהיא בנפשנו. אנחנו תומכים גם בקהילת הזקנים, בנשים מוכות, בילדים, בבעלי-חיים, בטבע. אנחנו הראשונים לשגר צוותי חילוץ והצלה לכל פינה בעולם במקרה של אסון טבע, ובתי החולים שלנו לא אחת מחוללים ניסים רפואיים בקרב ילדים ערבים ופלסטינים. כתלמידים בבית הספר וצעירים בתנועות נוער, אנחנו חונכים ילדים הסובלים מקשיי למידה. באוניברסיטה אנחנו מעורבים בפרויקטים לילדים וקשישים מעוטי יכולת. אנחנו מארחים ילדים יהודים מחול (בקיבוצים ובכלל), והגברים שבנו ממשיכים להקדיש חלק ניכר מחייהם הבוגרים לשירות מילואים.
אז איך קרה שדווקא אנחנו הישראלים – אחד העמים הפחות אנוכיים על פני כדור הארץ – מואשמים על ידי אחינו היהודים בחוסר נתינה? האם ייתכן שאנחנו יודעים לתת יותר בעשייה ופחות בכסף? ואולי העובדה ששירתנו בצבא ונתנו את המיטב למדינה גורמת לכך שאיננו חשים בצורך להוכיח את יהדותנו כדי להרגיש שייכים?
דבר אחד בטוח, אין עם שחדור ביותר מוטיבציה ויכולת להקריב את היקר מכל מאיתנו הישראלים. לפיכך, מקור הבעיה טמון אולי בעצם ההגדרה של מהי תרומה והאם ניתן למדוד אותה בכסף.
מאמרים קשורים
חומר למחשבה….
* הכותבת היא מנכ?לית עלונדון.
