זה התחיל בכלל מבעיה רפואית. אייל, בנם של ליאת וגיא אינדיג המתגוררים בפינצ’לי, סבל מהיפוטוניה – תסמונת גמישות יתר הגורמת לטונוס שרירים חלש – וההורים פנו לעזרה. לאחת מאלה שפנו אליהם, מרפאת בעיסוק במקצוע, הייתה המלצה מפתיעה בפשטותה: תנו לילד לעשות ספורט והשרירים יתחזקו. וכך, כבר בגיל ארבע, מצא את עצמו אייל בחוג התעמלות קרקע.
כעבור מספר שנים נראה שההמלצה הרפואית השתלמה, ובנובמבר האחרון זכה אייל בשתי מדליות זהב; האחת כאלוף קרב-רב של בריטניה והשנייה היא מדליה קבוצתית בתחרות ארצית של התעמלות קרקע ומכשירים, שבה הוא ייצג את מחוז לונדון יחד עם עוד חמישה מתמודדים (בסהכ היו עשרה מחוזות).
ליאת, האם הגאה, שיתפה את תמונתו המטושטשת של אייל עם מדליית הזהב בפייסבוק. לא הצלחתי להחזיק את המצלמה ישר בגלל דמעות השמחה שזלגו מעיניי, היא מודה. כמובן שלאורך כל התחרות כולם עמדו בשקט ורק אותנו (ההורים והאחיות שירה ורוני) שמעו מעודדים וצורחים בהיסטריה מהיציע….
האימפריה של הנדון
אייל מרוצה במיוחד מההישג, הוא אלוף בנשמה, קובעת ליאת. התחרות התרחשה ביום שישי, וכבר למחרת הוא ביקש להתאמן. הוא לא הבין למה נגזר עליו לנוח אחרי תחרות מייגעת… מובן מאליו שהוא מעדיף את אימון השבת הקבוע.
זו עבודה קשה שכוללת חודשים של תרגילי כוח ועבודה על השרירים, וזאת עוד לפני שבכלל עובדים על ה’רוטינה’ של התרגילים עצמם בקרב-רב – טבעות, סוס קפיצות, סוס סמוכות, מקבילים ותרגיל קרקע של כוח וגמישות, מספרת ליאת על ההכנות לקראת התחרות.
נשמע כמו משימה מאתגרת לילד בן עשר? זה לא הכול. חייבים לשלב תפריט מוקפד ונכון של פחמימות וחלבונים, מבהירה האם. יש גם טיפולים אוסטיאופתיים בגלל הלחץ הרב על השרירים, וכמובן שעות רבות של אימונים מפרכים תחת שרביטו של מאמן מוכשר ומדהים בשם פתה ברימי.
מתברר שברימי, בחור אלג’יראי ומוסלמי אדוק, הקים בהנדון קבוצה של אלופים. מדובר באימפריה ישראלית קטנה של התעמלות קרקע ומכשירים, שכוללת גם את אבישי ווין, שזכה במקום השלישי באליפות הלאומית, ואת אורן ברק. את הזהב הקבוצתי הם לקחו ביחד, כשלישייה.
אם לסמוך על הרקורד של המאמן, יש לאייל למה לצפות. המתעמל קורטני טולוץ’ בן ה-17 – שהחל להתאמן אצל ברימי בגיל 4, כמו אייל – התקבל לנבחרת האולימפית של בריטניה. אבל לדברי ליאת, הפרס האמיתי של התחרות הוא לא המדליות, אלא אימון של שבוע במתקן האולימפי שבו מתאמנת הנבחרת הבריטית. אייל יתאמן במתקן, שנמצא ביער בין מנצ’סטר לברמינגהאם, במשך שבוע שלם לבדו, ללא ליווי המשפחה. זה למעשה מבחן הכניסה שלו לעולם האולימפי התובעני, שם יבדקו את היכולות שלו להצטרפות לנבחרת האולימפית, ושם, לבסוף, הוא יתאמן עם מקס וויטלוק – הגיבור של נבחרת ההתעמלות הבריטית.
בעקבות שטילוב
אייל, תלמיד בית הספר עקיבא, הוא לא רק מתעמל, אלא גם צופה ואוהד נלהב. על חגיגות יום הולדתו העשירי הוא החליט לוותר לטובת נסיעה לבלגיה כדי לצפות מקרוב באליפות העולם. מה גדולה הייתה אכזבתו כשהתברר שאלכס שטילוב, הגיבור הישראלי שלו, נקע את הרגל לפני התחרות ולא השתתף בה. שטילוב, אגב, הוא רק מודל לחיקוי אלא גם מכר אישי: המשפחה נוהגת להיפגש איתו בביקורים בארץ, והוא שמח לתרום עצות ידידותיות למי שאולי יירש אותו יום אחד.
חיים של אתלט מקצועי הם חיים לא קלים, ואני לא בטוחה שזה מה שאני מאחלת לאייל, מודה האם. מצד שני, אני יודעת שהוא עשוי מחומרים של אלוף. הוא נושם את הספורט, הוא חולם על התעמלות קרקע ומבלה את רוב זמנו באימונים. בערבים שבהם הוא לא מתעמל הוא מקליט תחרויות בינלאומיות וצופה בהן. והכי חשוב – הוא אוהב את זה. יש לו ניצוץ בעיניים.
חוג התעמלות שיצא מפרופורציה, כך מכנים במשפחה בבדיחות את הדרך שעושה אייל. ואפשר להבין אותם: מה שהחל כאימון של שעה בשבוע הפך בהמשך לשעתיים ולשלוש, ובסופו של דבר, הגיע עד ל-25 שעות אימון שבועיות. הזכייה במדליות היוקרתיות תביא עמה כנראה הקרבה נוספת, שתתורגם לעוד שעות אימונים בכפר האולימפי החדש בסטרטפורד, שבו יש מתקן מדהים לאימוני התעמלות קרקע.
יחד עם ההצלחה הגדולה, נותרה שאלה משמעותית אחת: אם וכאשר יגיע אייל לאולימפיאדה: האם יעשה זאת במדי הנבחרת הבריטית, או בכחול-לבן? אנחנו כמובן חושבים לחזור לארץ בקרוב, מבהירה ליאת, אבל יכול להיות שמה שישפיע על החזרה יהיה ההתקדמות של אייל בהתעמלות בבריטניה. לא בטוח שיהיו לו אותן הזדמנויות בארץ.
אייל עדיין לא בטוח את מי ירצה לייצג. זה עדיין רחוק מדי ולא מוחשי מספיק לחשוב על זה מבחינתו, אומרת האם. מי יודע, אולי ביום מן הימים הוא יביא מדליה אולימפית ראשונה בהתעמלות לישראל.
