בגדול, האיראנים לא מעריצים את ‘טהרן’, הסדרה החדשה של כאן 11 הזמינה עכשיו לצפייה בינלאומית באפל טו.וי. אשתי למשל, אמריקאית ממוצא איראני, מצאה את האלימות כלפי התיירת הישראלית בפרק הראשון לא סבירה, וסירבה לצפות בשאר הפרקים. כל הבטחותי שבהמשך מופיעים סטודנטים איראנים מגניבים שיוצאים לרייב בהרים לא עזרו לשכנעה.
והיא לא היחידה. חדרי הצ׳ט באינטרנט מלאים בצופים איראנים מאוכזבים. להבדיל מהצופים הנלהבים כאן בבריטניה, בארה”ב ובארצות אחרות שאפל טי.וי זמינה בהן, אף אחד מהם לא מודה שהמתח ורמת ההפקה הגבוהה מחפים על הצגת העם האיראני בשלל סטריאוטיפים באנאלים. מצד שני, הדבר לא מפריע לכוכבת הסדרה ניב סולטן לככב בשלל מגזינים בינלאומיים כולל ב SCHON הבריטי.
‘טהרן’, מבית היוצר של הסופר והתסריטאי משה זונדר, היא סדרת ריגול מהירה ואפקטיבית והראשונה שעוסקת בסכסוך הישראלי-איראני מזווית כזו. הסדרה עוקבת אחרי עלילותיה של תמר רביניאן (קרובת משפחה של דורית?), סוכנת מוסד צעירה ממוצא פרסי שמסתובבת עם האקרים אנטי ממסדיים בטהרן. קו העלילה הזה הרבה יותר משכנע ויעיל נאמר מ”הומלנד” האמריקאית עם הסיפור הנודניקי של קארי מתיסון וברודי המושתל של אל קאעידה.
הזהרת ספויילר
עכשיו ספויילר: לי דווקא הפריע הפרק האחרון וקו העלילה הלא סביר של סוכנים כפולים בצמרת המוסד ושירותי המודיעין האיראני. העלילה הבסיסית, הפשוטה, של האקרים שמנסים לפרוץ את מחשבי חברת החשמל עבדה הרבה יותר טוב, בטח יותר מכל סיפורי הריגול הכפול.
קחו למשל את הסדרה ‘מר רובוט’, גם היא על האקרים אבל שם אין דגש כזה גדול על מי מפעיל אותם או על פטריוטיות ושאר עיסוקים טריוויאלים אלה. ההאקרים במר רובוט, כמו בחיים האמיתיים (אם יש בכלל דבר כזה), עובדים בשביל עצמם. למה? כי פשוט כיף להם לפרוץ לרשתות גדולות.
האקרים, מטבעם, אמורים להיות מורדים וקשה לקבל את הנאמנות העיוורת של גיבורת ׳טהרן׳ למוסד הישראלי, זה שכמעט גרם לאבא שלה לאבד את חייו. בעונה שתיים, אם תהיה אחת כזו, היא חייבת להתחיל להציב תנאים ואפילו לדרוש העלאה במשכורת וכסף עבור חבריה ההאקרים האיראנים מתנגדי המשטר (זה שהיא מנסה למנוע חיסול של אחד מהם זה נחמד אבל לא ממש מספיק).
מה עוד? התגעגעתי לקו העלילה הראשוני שפתח את הפרק הראשון, זה שבו זוג תיירים ישראלים נקלעים לטהרן בנחיתת אונס בטיסה מעמאן. למה שחררו אותם כבר בסוף הפרק? כל הרעיון אמור היה לשמור אותם כקו עלילה מקביל, לכל אורך הסדרה, בו הם מוחזקים במעצר באיראן כקלף מיקוח. הכל אמור להיות חלק מהמשוואה הפיקטיבית של תכנית האטום מול שבויים מול משת״פים מול סוכנים.
עוד פספוס גדול מבחינתי זה המטבח האיראני. ניב סולטן הייתה צריכה לטעום ולבשל מאכלים פרסיים בטהרן על מנת להוכיח לאיראנים שהיא באמת משלהם. מלבד כמה נגיעות בדיאלוג לא היה פה ממש דגש על מתכונים ומסעדות מומלצות בטהרן או סתם תזכורת לעובדה המעניינת שמה שאנחנו קוראים “סלט קצוץ ישראלי” הוא בכלל מה שהאיראנים קוראים לו “סלט פרסי”. נקודה למחשבה.
אבל פרט לכל החסרונות האלו, ולאי אלו חורים בסיסיים בעלילה, בסך הכל מדובר בסדרת מתח מצויינת ולא מפתיע שהיא זוכה להצלחה שהיא זוכה לה.
