לאחר שנים של הפגנות נגד חנות אהבה בקובנט גארדן, מגיע הרומן לסיומו והחנות תיסגר לאחר שבעל הנכס החליט לא לחדש את חוזה השכירות, ככנראה עקב תלונות רבות על ההפגנות הקבועות נגדה המפריעות לשלוות הרחוב ולמסחר.
למרטין שוגרמן, אחד ממארגני הפגנת הנגד הפרו ישראלית מחוץ לחנות, יש ביקורת על התנהלות חברת אהבה. זה נורא שמפגינים מצליחים לסגור חנות. כתבנו ל’אהבה’ מספר פעמים, הצענו אפילו לתת להם סיוע משפטי חינם כדי שהחברה תוציא צו מניעה מבית משפט להעביר את ההפגנה למקום אחר. היה מה לעשות והיה אפשר שהסיפור יסתיים אחרת, אך במקום זאת ולמרות התמיכה שלנו, הם החליטו לא להיאבק, הוא מספר באכזבה.
כנראה אם עושים מספיק רעש אז אפשר לסגור חנות. הבניינים כאן ברחוב היו שייכים ליהודים, אני מאמין שאולי חלקם עדיין, אבל לא הם – לא בעלי החנויות מסביב ולא ‘אהבה’ – אף אחד לא ניסה לשנות את המצב. ממקור מוסמך נמסר לנו שחנות אהבה חדשה לא תפתח בלונדון, אך מרטין מבטיח שלמרות תחושת ההחמצה, אם בכל זאת תפתח חנות חדשה במקום אחר והמפגינים נגדה ימשיכו בהסתה – גם אנחנו נהיה שם, מולם.
מי הבא בתור?
מדאיג מאוד אם באנגליה מצליחה חבורה כזאת להוציא חברה משכירות. אז מי הבא בתור?, שואל איאן שטרנברג, מפגין פרו-ישראלי קבוע. המאבק הדו-שבועי המתמשך של הפעילים האנטי-ישראלים לא נעצר בתמרוקי אהבה, אלא עובר לתחום המזון ומגיע עד טסקו. הם אמרו שהם מפגינים מול ‘אהבה’ רק בשל העובדה שמדובר במוצרים המיוצרים בשטחים כבושים, מסביר שטרנברג. המעבר שלהם להפגנות מול ‘טסקו’ מוכיח שהם שיקרו לציבור הבריטי. לא מדובר במאבק ולא בזכויות אדם אלא בשנאה לישראל. הקבוצות האלו מפגינות רק מחוץ לחברות ישראליות ונגד מוצרים ישראליים ולא מחרימה אף מדינה אחרת בעולם כולו. החרם הזה הוא דבר נוראי והוא נגד יהודים וישראלים.
בקרב על טסקו, לשטרנברג ולתומכי ישראל יש שיטות מאבק משלהם. חוץ מלהפגין, אנחנו נכנסים ל’טסקו’, קונים את כל התפוזים של Jaffa ומחלקים לעוברים ושבים. התגובות שאנחנו מקבלים מאנשים ברחוב הן חיוביות מאוד… לא ניצחנו בקרב על ‘אהבה’, אבל ננצח במלחמה, הוא מסכם.
אין ספק שבמהלך תקופת ההפגנות, הנפגעים העיקריים היו בעלי החנויות ברחוב Monmouth. דיוויד, מוכר בחנות שנמצאת באותו רחוב, מספר: מצד אחד יהיה טוב יותר, כי קשה כשסוגרים את הרחוב כל הזמן, אז כשתיסגר החנות יהיה נוח יותר לעסקים ויהיה שקט יותר, שכן המצב גרם ללקוחות להרגיש לא בנוח ברחוב. לפני שבועיים למשל, מפגינים נגד החנות ניפצו את החלונות. למה לנפץ? הרי בכל מקרה סוגרים את החנות.
לדבריו, בעלי חנות אהבה והמוכרים הם בסדר גמור, זו לא אשמתם כל מה שקורה כאן. אין לנו שום דבר נגדם. למען האמת, אני חושב שהאנשים שבאים להפגין כאן נגד החנות צריכים למצוא משהו מעניין יותר לעשות עם הזמן שלהם, זה פשוט מגוחך. לי ולשאר החנויות היה חשוב יותר אם הם היו מוציאים את האנרגיות שלהם בהפגנות נגד בית המלון ברחוב, שעובדיו זורקים זבל ובדלי סיגריות שמטנפים את הרחוב. כולנו מתלוננים על זה וסובלים מזה. זאת הבעיה האמיתית של הרחוב.
למרות פניות חוזרות ונשנות להנהלת רשת אהבה, עד זמן פרסום הכתבה לא התקבלה כל תגובה.
