שעת צהריים של יום שישי אמורה להיות שעה שקטה, נטולת הפרעות ונוחה לקיום ראיון אך לא כך המצב. אצל טליה לדור-פרשר, סגנית שגריר ישראל בבריטניה, הטלפון לא מפסיק לצלצל. לדור-פרשר ממלאה מזה שנתיים וחצי תפקיד אותו היא מוצאת מרתק ומספק. אחד השגרירים לשעבר אמר כי אם נשווה את השגרירות לחברה עיסקית, ניתן לומר כי השגריר הוא יור החברה בעוד הסגן הוא המנכל, היא אומרת, ומסבירה שבעוד החזון והכיוון המדיני של השגרירות – כמו גם הפגישות ברמות הבכירות ביותר כלפי חוץ הם מתפקידו של השגריר – אזי הניהול השוטף של השגרירות, הטקטיקות לפעולה (להבדיל מהאסטרטגיות), המגעים השוטפים עם משרד החוץ בארץ והקישור בין כל הנספחויות השונות (מסחרית, כלכלית, צבאית ועוד), הם מתפקידה של הסגנית. התיאום בין הניספחויות הוא הכרחי. ישנם נושאים החולשים על תחומי פעילות של מספר משרדים. חשוב שנהיה מאוחדים ומתואמים מבחינה רעיונית למען קידום המדיניות.
תיק נוסף בו מחזיקה לדור-פרשר הוא תיק הקישור לפרלמנט, שכולל תדרוך של חברי הפרלמנט בכל הנוגע לפעילות ישראל, הסברה פוליטית באופייה ויחסי עבודה שוטפים. ב-2008, ביקרו בארץ 43 חברי פרלמנט ולורדים היא נותנת כדוגמא.
לדור-פרשר נעזרת רבות באירגוני הידידים (ידידי ישראל במפלגות השונות). השמירה על הקשר החם עם אגודות אלה היא חשובה מאוד כיוון שהם עומדים במצב רגיש ביותר, בו הם צריכים להגן על מדינת ישראל מול גופים בפרלמנט המבקרים אותה באופן שוטף. הם צריכים לקחת צד ואנחנו צריכים לשמור שהם אכן יישארו בצד הנכון. במהלך מבצע ‘עופרת יצוקה’ היו דיונים קשים ביותר בפרלמנט, כולל דיון בו רצו לקרוא לשגריר בריטניה בישראל לחזור הביתה. היה מאוד קשה להתמודד עם עמדות כאלה מצד אחד ועם עמדות הקוראות להידברות עם החמאס מצד שני. היחסים עם בריטניה הם טובים בסך הכול, היא מסבירה, אך מאוד מורכבים.
גם תהליך ההשפעה על עמדות הקהל הרחב איננו פשוט כלל וכלל. לדוגמא, פעמים רבות אנחנו נתקלים בדלתות הנסגרות בפנינו כשאנחנו רוצים לבוא ולהציג את עמדת ישראל מול סטודנטים וחברי סגל אקדמי בקמפוסים השונים. הסטודנטים הם העתיד של הארץ הזו והם עדיין נמצאים במצב ובגיל שבו ניתן להשפיע על עמדותיהם. יש לציין כי הצד השני כן מקבל במה להשמעת עמדותיו ואנחנו עובדים מאוד מאוד קשה על מנת להשיג איזון בתחום הזה. לצערנו, אנו נתקלים בפתיחות גדולה יותר לשמוע את הנרטיב של הצד הפלסטיני מאשר את הנרטיב הישראלי.
שנת 2008 הייתה מאוד קשה. השגרירות נמצאת כבר מספר חודשים בשיפוצים והעובדים ממשיכים את עבודתם בתנאים לא קלים של רעש וצפיפות. אני חששתי מהתקופה הזו אך בסופו של דבר הצוות ממשיך לעבוד כרגיל ובהחלט הצלחנו להתגבר גם על המכשול הזה. חדוות העשייה משפיעה ונותנת כוח להמשיך, אך בנוסף, גם העובדה שכולנו נמצאים באותה סירה מחזקת גם כן. בסוף שנת 2008 נערך מבצע ‘עופרת יצוקה’, ומעבר למטלות ההסברתיות והמקצועיות שהתרחבו, ההפגנות מחוץ לשגרירות היו יומיומיות וחלקן מאוד אלימות עד כדי מפחידות. השגרירות המשיכה לעבוד כרגיל והמשכנו לשדר מסר לפיו ההפגנות לא יפגעו בסדר יומה של ישראל. הריקושטים למבצע עדיין מגיעים אלינו ולא נראה שהמצב הולך להיות קל ופשוט יותר היא אומרת בצער.
לטליה נותרה עוד שנה וחצי בתפקיד. יש לה שני ילדים (12 ו-18) ובעל שנוסע על הקו ישראל – לונדון. השליחות הראשונה שלה הייתה בקנסינגטון, ג’מייקה, ואחר כך בילתה המשפחה עוד מספר שנים בניו-יורק. היא בילתה כמה שנים בארץ טרם יצאה לשליחות נוספת, בגלל המשפחה. לילדים שלי אין בלבול זהויות למרות המעברים הרבים. הם יודעים שהם ישראלים ושהם נמצאים בשליחות של מדינת ישראל. מטבע הדברים לילדים קשה להסתגל לשינויים, בעיקר בגיל ההתבגרות, אולם אני חושבת שהחוויה הבינלאומית היא חיובית וטובה, פותחת להם אופקים ובונה כלים להתמודדות עם קשיים.
אי אפשר שלא להבחין בשמו של גלעד שליט, ובתאריך החטיפה לידו, אשר כתוב על לוח המשימות הגדול שתלוי אצלה בחדר. אני חושבת שכל אחד צריך ששמו של גלעד יהיה על לוח המשימות שלו, היא מסבירה. הנושא עלה כמה פעמים בפרלמנט ואנחנו שומרים שהוא לא ירד מסדר היום. הלוח שלי מחיק ושמו של גלעד רשום עליו כבר יותר מידי זמן. אני מחכה ליום בו אוכל להשתמש במחק לסיים את הפרשה, בתוצאות טובות, כמובן.
