שיחה עם ספי, מהנדס תוכנה ישראלי בחברת הייטק בלונדון, וירון, מהנדס מכונות באותה חברה.
אני: נו, איך מתקדם הסטארט?אפ שלכם?
ספי: מעולה. הליין של מכסחות הדשא מוכר יפה, ועכשיו אנחנו יוצאים עם מוצר חדש – שואבי אבק חכמים.
אני: אותו עיקרון?
ירון: כן, שואב אבק ללא מגע יד אדם. אתה מגדיר לו את מידות החדר, והוא שואב לבד בזמן שאתה רואה טלוויזיה.
אני: מרשים.
ירון: מה איתך? עדיין חוקר סטיגמות?
אני: עזוב את הסטיגמות עכשיו, לא לשם כך התכנסנו. התכנסנו כי יש לי רעיון לסטארט?אפ שמבוסס על הטכנולוגיה של שואבי אבק חכמים ומכסחות דשא חכמות, אבל בהקשר הרבה יותר שימושי.
ספי (נאנח): נו, נשמע את החוכמה האחרונה.
אני: שום חוכמה, אני רציני לגמרי. חשבתי להציע לשניכם לפתח יחד איתי מכשיר שעושה נעים בגב, לבד, בלי מגע יד אדם. אותו עקרון של המכסחת – אתה מגדיר לו את השטח של הגב, והוא מסתובב חופשי. ואם מגרד לך איפשהו בגב, אתה פשוט עם השלט?רחוק מודיע לו גרד לי מתחת לשכמה, והוא ממלא את הפקודה בעודך שוכב על הבטן ומנמנם.
ירון: ואם מדובר בקופיף שעיר כמוך, אפשר כבר לנצל את הטכנולוגיה של המכסחת עד הסוף, והוא יכול לכסח לך את השיער על הגב.
אני: בדיוק! מעולה, על זה אפילו לא חשבתי. (לספי:) אתה רואה? ירון כבר בעניין.
ספי: הוא היה סרקסטי. בכל מקרה, למרות שהטכנולוגיה למוצר כזה אולי קיימת, לא נראה לי שיש כאן שוק שיצדיק את הפיתוח.
אני: מה אתה מדבר? זה יכול להיות להיט אדיר. שמע לי, אני אולי לא מומחה לכיסוח דשא או לשאיבת אבק, אבל אם יש תחום שבו אני מבין זה נעים בגב. זה צורך אוניברסלי.
ספי: אצלך כל תחושה אישית ישר נהיית צורך אוניברסלי. אני אפילו לא יודע איך מתחילים לשווק דבר כזה. איך תקרא לזה למשל?
אני: מה זאת אומרת? The pleasant in the back device.
ספי: עשר שנים אתה באנגליה וזה השם הכי מוצלח שהצלחת לייצר? בחיי, ואתה עוד אמור להיות הבחור הרהוט בינינו.
אני: בסדר, אז נמצא איזה אנגלי מקומי שייתן לזה שם הולם. בכל מקרה, השם זה לא העניין – הרעיון זה מה שחשוב, ואני מבין בדברים האלה. דעו לכם, זה יכול להיות הפייסבוק הבא.
ירון: מבין בדברים האלה? הפייסבוק הבא? להזכיר לך את ההצעות הקודמות שלך? מכשיר לקילוף שסק, הכשרת כלבי נחייה כדי שיוכלו לטייל עם הכלב שלך במקומך, מכשיר לקשירת שרוכי הנעליים בלי להתכופף…
ספי: שלא לדבר על גולת הכותרת: אוזניות רדיו שנראות כמו מכשיר שמיעה כדי שאפשר יהיה להאזין למוזיקה או לדיווחי כדורגל אם נקלעת לטקס בר?מצווה ארוך במיוחד באיזה בית כנסת.
אני: זה באמת היה רעיון קצת בוסרי.
ירון: בקיצור, כמו שאומר דאנקן בנטיין בדרגונס דן, מכל הסיבות האלה: איי אם אאוט.
ספי: גם אני.
אני: אתם עוד תתחרטו על זה. רגע, אמרת דאנקן בנטיין? עכשיו כשאני מהרהר בזה, למה בעצם לא לקחת את הרעיון הזה לדרגונס דן? איך לא חשבתי על זה? הם, בניגוד אליכם, יבינו את הפוטנציאל של ההמצאה הזאת. בעיקר דבורה מיידן, אבל אולי אפילו דאנקן. אני הולך להציע להם את זה. מגניב. אבקש השקעה של 50,000 פאונד או אפילו 100,000, ואז על הדרך אולי אפשר יהיה לפתח גם את הקולף והמגלען של השסק.
ירון: אתה מודע לזה שאין כאן בכלל שסק?
אני: ולמה זה לדעתך? כי זה פרי כל כך לא ידידותי. אם נפתח את הקולפן והמגלען, השוק כאן יוצף בשסק. אבל זה יצטרך לחכות, כי נעים בגב חכם זה מוצר עם פוטנציאל עולמי ממש. דרגונס דן, הנה אני בא! הגיע הזמן ל?15 דקות התהילה שלי.
ספי: שמע, לא שאני רוצה לקחת לך את 15 דקות התהילה, אבל מתוך דאגה לילדה שאולי תיאלץ לברוח מהבית מהבושה, אולי תתמקד במשהו שרק יקדם את הנעים בגב הפרטי שלך. לפחות בתור התחלה, מן גרסת בטא כזאת.
אני: כמו מה למשל?
ספי: אני יודע? נניח, תנסה לאלף את הכלב שיעשה לך נעים בגב.
ירון: עזוב כלב, הוא רוצה 15 דקות תהילה בטלוויזיה, אל תנפץ לו את החלום.
אני: לא, דווקא יש בזה משהו. כלב שיודע לעשות נעים בגב. אולי לא דרגונס דן, אבל זה לגמרי יכול לקחת מקום ראשון בבריטנס גוט טאלנט.
* הכותב הוא בעל הבלוג: זה לא בדיוק ככה: יומנו של מהגר ישראלי שאין לו טענות לאף אחד.
