בשבוע שעבר הוזמנו למסיבת פרידה מראיין – הוא חוזר עם אימו ואחיו לביתו שבאיראן – שם מחכה להם אב המשפחה, שנישאר בטהרן לרגל עסקיו. ראיין, ילד בלונדיני חמוד עם עיניים כחולות, בא לגור בלונדון עם אמא שלו כיוון שהיא לא אהבה את מערכת החינוך בבית. הדתיים השתלטו על מערכת החינוך בטהרן, היא אמרה לי. במקום שיעורי היסטוריה, יש עכשיו שיעור ההיסטוריה של האיסלאם – והמורה הוא איש דת שמרביץ תורה בילדים. זה בכלל לא משנה שכולם מדברים כל היום על הדת ועל חשיבות האיסלאם, אבל אחר כך, בערב, חוגגים ומשתכרים, היא מוסיפה. מה זו הצביעות הזו? הגיע הזמן שגם בטהרן אנשים יפתחו את העיניים ויתקדמו הלאה.
שתי חברות נוספות, מונה ולינה, תאומות, עזבו את הגן והלכו לבית הספר. אמא שלהן היא ממוצא גרמני ואבא שלהן הוא איראני, מוסלמי דתי, שהיה לו חשוב למצוא דירה שתהיה קרובה למסגד המרכזי של לונדון בריג’נט פארק. הקשר בין הבנות נשמר גם לאחר שניפרדו דרכינו, אבל משום מה במפגשים של אחר הצהריים יוצא לנו לפגוש רק את האמא. האם מפריע לבעלך שתמר מישראל? שאלתי איזה יום, ברגע של פתיחות. הוא אף פעם לא אמר את זה במפורש, היא אמרה בחצי פה, כאילו מגינה עליו ועל הילדות, אף פעם לא דיברנו על זה באמת…. כנראה שרק אני הרגשתי פתיחות באותו רגע, לה היה קצת לא נעים…
זה כל כך יפה לראות איך הילדים מתחברים אחד לשני ומשחקים – ללא מחיצות, ללא הבדלים, ללא דיעות קדומות, ולנו, ההורים יש רק מה ללמוד. אני לא מתחסדת ולא עוצמת עיניים – יש לנו סיבות להיות חשדניים, ומספיק לפתוח את העיתונים היומיים, אפילו כאן, כדי לקבל את ההרגשה המעיקה הזו שמצביעה על ההבדלים המהותיים שיש ביננו, בעולם של המבוגרים. אבל אולי לכמה רגעים של משחק אחר הצהריים, אפשר להוריד את המחיצות, להסתכל על הילדים בהערצה ולייחל לימים בהם יוכלו המבוגרים לדבר ביניהם בחופשיות ובכנות על הכול. גם על פוליטיקה, שמקבלת משמעות אחרת כשאתה פוגש מישהו שבאמת גר בטהרן.
אמא של ראיין נפרדה בדמעות. היא סופרת את הימים לקראת חופשת הקיץ, אז היא תביא את הילדים בחזרה ללונדון. אולי עד אז בעלי ישתכנע שמקומנו כבר לא שם והילדים יילכו לבית הספר כאן באנגליה, היא אומרת בתקווה. ואני משיבה לה שנתגעגע אליהם, שהבת שלי תשמור פינה חמה בלב לראיין, ושאנחנו מחכים להם כאן, ליד הנדנדות.
אבל כנראה שעד הקיץ ההבדלים בינינו לא ישתנו. אני שמחה שיש לנו חברים באיראן – זה נשמע מוזר אבל איך שלא מסתכלים על זה – זה פשוט נכון. הם אנשים. הם לא עשו לנו שום רע. דווקא היה לנו ממש כיף איתם.
