עשרים מהמדענים שיצרו את המפלצת האטומית בשנות ה?40′ זכו בפרס נובל על עבודתם בתחום הפיזיקה הגרעינית. הם השתייכו לרשימה מעוררת קנאה של כל המי ומי בתחומם המקצועי, אך בכל זאת, צללו בחלוף העשורים אל תהום הנשייה. ראש וראשון להם היה מי שעמד בראשו של אותו פרויקט – רוברט אופנהיימר, אחד האנשים החשובים שעיצבו את המאה ה?20 והשפיע על האנושות לכל דורותיה לעתיד לבוא, לא פחות ואף יותר מאלברט איינשטיין המוכר לכל.
?סרטים, מחזות ואף מיני?סדרות טלוויזיה נעשו על האיש, אפילו אופרה שנשאה את השם דוקטור אטומי ב?2005. המחזאי ארתור מילר כתב בזיכרונותיו כיצד הוא נפגש עמו כדי לכתוב מחזה עליו ועל הפצצה, אולם איש שיחו לא נפתח אליו והוא נאלץ לזנוח את מלאכת הכתיבה לאחר כמה פרקים שלא ראו לעולם אור.
דמותו המאלפת של אופי
דווקא מחזאי צעיר ואלמוני בשם טום מורטון?סמית’ (34) הצליח לשבור את הנוסחה, ולהעלות על הבמה עבודה תיאטרלית בת שלוש שעות המעלה קווים לדמותו המאלפת של אופנהיימר, אבי פצצת האטום. וזה לא עניין של מה בכך, שכן, המחזה מתמודד עם הדילמה המוסרית הכרוכה בבנייתו של נשק להשמדה המונית, ויחד עם זאת, מסביר פניו לצופים שאינם בקיאים ברזי המדע הגרעיני.
מורטון?סמית’ טווה עלילה שבמרכזה עומד אמנם אופי (Oppie), כפי שקראו לו חבריו, אולם אין הוא מנתק אותה מההוויה הפוליטית של שנות ה?30′ בארצות הברית, שבהן בלטה פעילותו של השמאל האמריקאי נגד הפאשיזם האירופאי בספרד ובגרמניה. באוניברסיטת ברקלי, שבה לימד פיזיקה, היה אופנהיימר בין אלה שנחשדו באהדה לברית המועצות, וכאשר הציע לו הצבא לשקוד על הכנתה של הפצצה הוא לא מהסס לזנוח את האידאות ואפילו לנטוש חברים בחתירתו רבת היצרים להגשים את יעדו.
במעבדה הלאומית לוס אלמוס מקבץ סביבו אופנהיימר מדענים דגולים, ואלה מעניקים לנו צוהר אל עולמן של נוסחאות גרעיניות הנכתבות על לוח גדול, שאינו אלא רצפת הבמה עצמה. בין אותם מדענים, ניתן למצוא יהודים רבים, כמו אחיו פרנק אופנהיימר ואבי פצצת המימן אדוארד טלר, אולם במחזה מוצאו היהודי של אופנהיימר עצמו מוזכר פעם אחת בלבד.
המשקולת הגרעינית שעל צווארו
קשה לתאר את ההפקה כולה בלי להתעכב על ג’ון הפרמן, המגלם את הגיבור הראשי. קשה גם לחשוב על שחקן אחר שיכול היה לעשות זאת טוב יותר. הפרמן מציג בפנינו אופנהיימר רב?ממדי, אבל אנושי ביותר. לא רק מדען מבריק ומורה דגול, אלא אושייה פילוסופית המתחבטת בסוגיות מוסריות ומייסרת את עצמה על המפלצת שיוצאת מבין ידיה. מעבר לשאיפתו הגרעינית, נחשף בפנינו גם גיבור טרגי, מלא קסם אישי, פרגמטי ופטריוטי, אולם גם ציני ואפילו אכזרי עד כי לא היסס לגנוב את אשת חברו הטוב ולהתחתן עמה.
במקביל, תוך כדי עבודה על הפצצה המפורסמת הידועה כאיש השמן, המובאת גם אל קידמת הבמה, מעורב אופי בריב מתמשך עם קציני הצבא המפקחים עליו בבסיס הצבאי של מדינת ניו מקסיקו. אלה לא מסירים את עיניו ממנו בשל רקעו הקומוניסטי, וכפסע היה בינם לבין הפסקת פרויקט מנהטן ששינה את העולם לבלי היכר. בסופו של דבר, נפלו הפצצות של אופנהיימר על הירושימה ונגסאקי, והן לא הרפו ממנו גם לאחר המלחמה כאשר הפך להיות מליץ יושר של פיקוח גרעיני.
אופנהיימר היה תמיד מודע למשקולת הגרעינית שרבצה על צווארו. הוא כינה את עצמו רובה טעון המושלך אל תוך מגרש משחקים. הוא הרבה לשכנע את עצמו ואת חבריו כי הפצצה תציל לא רק את חייהם של חיילים אמריקאים, אלא של האנושות כולה. הוא גם ידע שכל ספרה היוצאת מבין ידיו תחרוץ גורלות. הוא עבד עם מדענים, שכמה מהם הותירו מאחוריהם בגרמניה את משפחותיהם, וניצח על המלאכה כולה תוך התעדכנות בידיעות כי הנאצים עורכים מרוץ גרעיני משלהם. אחרי משחק החיקוי והתיאוריה של הכול אל תתפלאו אם תגיע שעתה של דרמה מדעית זו למסך הכסף ולהיות מועמדת לאוסקר. אם יש לכם ישבן לשלוש שעות מרוכזות – אל תהססו!
