בפסטיבל הקולנוע של ה-BFI יוקרנו השנה שלושה סרטים ישראליים מעוררי עניין. הראשון הוא סרטה של רמה בורשטין, למלא את החלל (Fill the Void), שמספק הצצה לעולם החרדי, ושזיכה את הכוכבת הראשית בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה האחרון (לחצו כאן כדי לזכות בכרטיסים לסרט זה). סרט נוסף, חיותה וברל (Epilogue), הוא דיוקן שובר לב של צמד גיבורים קשישים בעולם של צעירים; רבקה גור ויוסף כרמון זכו בפרס השחקנים הטובים בפסטיבל ירושלים. סרט מדובר לא פחות הוא זייתון של ערן ריקליס – קו-פרודוקציה ישראלית-בריטית ראשונה, שצולמה בוואדי סאליב. העלילה מספרת על ברית בלתי אפשרית בין פליט פלסטיני בן עשר לבין טייס קרב ישראלי שמטוסו הופל מעל ביירות ב-1982.
זייתון יוקרן גם בפסטיבל הקולנוע היהודי בחסות בנק לאומי. כדאי לצפות גם בסרטים העלילתיים בפסטיבל זה: אורחים לרגע – מערכת יחסים בין אב לבתו; שרקייה – גורלה של משפחה בדואית בנגב; והסיפור של יוסי, המשך ליוסי וג’אגר – עשר שנים אחרי, יוסי הוא רופא לב שעדיין לא התגבר על אובדן אהובו. הסרט עטור הפרסים פתח את פסטיבל טרייבקה ויביא ללונדון את כוכבו, אוהד קנולר, שסרט נוסף שלו יוקרן גם כן במסגרת הפסטיבל.
מבין הסרטים הדוקומנטריים הרבים יש לציין את הדירה – סרט מרתק על גילוי סוד משפחתי אפל בעקבות פינויה של דירה, המתפתח לכדי עלילה מותחת; והצלמניה – מסע מרגש לעברה של משפחה ושל המדינה, בעקבות צו הריסה של חנות צילום מיתולוגית בתל אביב. הסרט זכה בפרס אופיר.
סרט שאסור להחמיץ הוא פה למדתי לאהוב של אבי אנג’ל (אחיו של אודי אנג’ל, יור קבוצת האחים עופר). סיפורם המופלא של שני אחים, אבנר ואיציק, ותלאותיהם מהבריחה בגטו בפולין דרך הונגריה, ברגן-בלזן, שווייץ ולבסוף ישראל. לא כל הפרטים בסרט נגלים בקלות, ואנחנו עוברים יחד איתם את מסע ההבנה. זוהי חתיכה חשובה מתוך תצרף הסיפורים האנושיים של השואה.
אבנר הוא אבא של ענת, גיסתי, מספר אנג’ל. הכרתי אותו כבוהמיין, מנהל בר ומלון באילת… לפני שנתיים בבר המצווה של הנכד שלו הוא אמר, ‘זה הרגע בו אני מרגיש שניצחתי את הנאצים’. שאלתי אותו, ‘מה לך ולנאצים’. ‘אני לא אבנר כרם’, הוא ענה, ‘אני מישהו אחר… אני לא יודע מי, ואני לגמרי לא בטוח שאיציק הוא אח שלי…’. במסע המרגש אל העבר נוגע הסרט באובדן אימהות – האימא הביולוגית ועוד שתי אימהות שאימצו אותם. המסר שלו: תתעדו את הסיפור המשפחתי שלכם!
