את כנס התמיכה, אנחנו מאמינים בישראל, יזם ארגון בייקום BICOM – Britain Israel communications and research centre – שמטרתו לנתח ולספק מידע על המזהת באופן ענייני לתקשורת הבריטית מצד אחד ולקהילה היהודית מהצד השני. הכנס נערך בשיתוף עם ארגונים יהודיים נוספים, כשנושאי הדיונים עסקו בעיקר במצב הביטחוני והמדיני, אך גם בנושאי ציונות, סדנאות מעשיות ועוד. מהצד הישראלי הוזמנו להסביר העיתונאים ירון דקל, שמעון שיפר ונדב איל.
את הכינוס פתח השגריר, רון פרושאור, וחתם שר החינוך, גדעון סער. השר סער טען כי הוא לא מתבייש לבקש מהנוכחים עזרה בשדה הקרב ההסברתי. גם יור הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, נאם בטקס הנעילה ואמר, כי הוא ההוכחה החיה לכך שאם העם היהודי רוצה שישמעו אותו – הוא מצליח. המשתתפים יצאו עם ערכת מידע, שכללה שמות אתרי אינטרנט, פרטי התקשרות עם מובילי דעת קהל, רעיונות למשפטים שנכון לומר בשיחות וממה כדאי להימנע.
ליליאן ג’ (57), אחת המשתתפות, הגיעה בשל דאגה אמיתית לנוכח ריבוי הגילויים האנטי-ישראליים ומתוך רצון לפעול בעניין. היא השתתפה באחת הסדנאות, שלימדה כיצד לדבר על ישראל עם אנשים מדתות ואמונות אחרות. אני מחפשת מידע עדכני אמין ואמיתי על מנת שאוכל לענות לחבריי הלא יהודים, שלא תמיד מבינים את המצב בישראל, היא מספרת, ההצלחה של הכנס, בעיניי, תימדד ביכולת של ‘בייקום’ להמשיך ולשמור את הקבוצה הגדולה של משתתפי הכנס כקבוצה שתומכת בישראל. זה יכול לבוא לידי ביטוי בקיומם של כנסים ואירועים שונים, בשליחת מידע מעודכן ובסדנאות אופרטיביות .
בייקום הוקמה לפני עשר שנים והיא פועלת בתחום ההסברה בעיקר מאחורי הקלעים – ארוחות צהריים עם עורכים וכתבים בכירים, הוצאת משלחות לארץ של מובילי דעת קהל ושליחת אימיילים לרשימות תפוצה. אך זו הפעם הראשונה שהיא נקטה יוזמה מעשית לטובת הקהילה, בזכות מקורות המימון הפרטיים שמהם היא נהנית, בעיקר מאיש העסקים הישראלי, פויו זבלדוביץ . לכן, צר לנו שבייקום לא טרחו לפרסם את הכנס לישראלים (למשל דרך הבית הישראלי או עלונדון) וכנראה זו הסיבה שמספר הישראלים המועט שנכח, כלל בעיקר את אלה המעורבים בארגוני צדקה יהודיים. אני לא חושבת שהכנס מיועד לישראלים, טוענת ליליאן, הם לא צריכים שילמדו אותם על ישראל כי הם חיו שם, והם מכירים את האיזור ואת הסכסוך מקרוב . אבל זוהי טעות נפוצה. דווקא חשוב שישראלים ילמדו להתבטא באנגלית בריטית ויאמצו את הביטויים והניואנסים המקומיים לטיעונים אותם הם מכירים בעברית.
ג’ונתן הודרי, דובר בייקום, הסביר כי היה פרסום אינטנסיבי בכלי תקשורת רבים, וההרשמה לכנס הייתה באתר האינטרנט של הארגון. הגיעו אנשים מדתות שונות ומארצות שונות, כולל משתתף אחד מקוסטה ריקה, כשהמשותף ביניהם הוא הרצון להביע תמיכה בישראל ולקבל כלים לסייע.
הקהל אכן היה מגוון. הגיעו יהודים דתיים וחילוניים, נוצרים שמאמינים בישראל ואף נוכחות פרו-פלסטינית, כמו זו של סף בראון, מנהל הארגון הבריטי, שגשוג פלסטין (הקורא לעצמאות פלסטינית וניתוק קשרים כלכליים עם ההתנחלויות). בראון הופתע לגלות שלדוברים בכנס לא הייתה עמדה חד-משמעית כנגד הפלסטינים, כפי שכתב בבלוג שסיקר את חוויותיו מהכנס. הוא סיפר גם שברכבת, בדרכו חזרה מהכנס ובעודו אוחז בערכה הפרו-ישראלית שקיבל, נזרקה לעברו הערה אנטישמית. תגובתו המיידית הייתה לומר לו שהוא בכלל לא יהודי.
מפגן תמיכה
לראות יותר מאלף איש בחדר אחד מצהירים את תמיכתם בישראל זה מחזה נדיר ומעודד. זק גזית, מנהל החטיבה העסקית ב-UJIA, מהישראלים הבודדים בכנס, מספר ש רבים הביעו מצוקה ותסכול על כך שאין להם מספיק כלים ומידע לענות לטיעונים. הם כל הזמן נמצאים במגננה ומעדיפים פשוט לשתוק. והוא מוסיף, חשוב שאנשים יראו ויבינו שהם לא לבד, ויש גוף או מסגרת שמעודדת אותם להמשיך ולפעול. חבל שלא הייתה יותר נוכחות ישראלית.
בהרצאה, האם אנחנו יכולים לעשות שלום בלי החמאס , השתתף גם אנתוני מרקס (22) שייצא בקרוב, עם משלחת צעירים של ה-UJIA לישראל. רציתי לקבל מושג על המצב לפני שאני מגיע, הוא מספר. אני חושב שהרבה צעירים בגילי מתחברים לישראל וליהדות רק אחרי שסיימו את הלימודים. אני מניח שזה שלב בחיים בו מחפשים דרך, אמונה ומקום לתרום ולעשות משהו עם משמעות. אם כל האנרגיה הזו מופנית לטובת ישראל אז זה מצויין, הוא אומר בסיפוק.
בייקום מתכננים כנסים נוספים (הכנס הבא ייערך במנצ’סטר בסתיו) ולהמשיך לפעול ולהפעיל את המשתתפים שהגיעו, באמצעות שליחת מידע בדואל. בקרוב יכריז הארגון על סכומי כסף שהוא מעמיד לרשות קהילות מקומיות המעוניינות לפעול למען מדינת ישראל, ולהציע פרס כספי נוסף לקהילה, שתרומתה תהיה הגדולה והמשמעותית ביותר.
