אנסמבל בת שבע יגיע לסיור צפוף ברחבי בריטניה במהלך חודש שלם, הכולל הופעות בסדלר’ס וולס. באנסמבל, שהוקם ב-1990, יש 14 רקדנים, והוא מהווה חממה לצעירים, כשרבים מהם עוברים לאחר שנתיים-שלוש להרכב הבוגר. מרבית ההופעות הן מול קהל ילדים ובני נוער אך המופע הנוכחי, דקה דאנס – שמציג קטעים שונים מיצירותיו של הכוריאוגרף והמנהל האמנותי של הלהקה, אוהד נהרין – מיועד לקהל הרחב.
בקיץ האחרון השתתפה להקת בת שבע בפסטיבל אדינבורו, שם העלתה את המופע, הורה, בצילן של הפגנות שקראו להחרים את ההופעה והפרעות באולם עצמו. כחלק מסיבוב ההופעות הקרוב של האנסמבל, מתוכננת גם לו הופעה באדינבורו.
הלהקה הופיעה בעבר במסגרת פסטיבל אדינבורו כאשר היו הפגנות, אבל לא היו הפרעות בתוך האולם, נזכר מתן דוד (30), רקדן ותיק בהרכב הבוגר. הייתה החלטה משותפת של הלהקה והפסטיבל שאם יקרה משהו באולם נפסיק לרקוד אבל לא נוריד את המסך, כדי שהקהל ידע שאנחנו מתכוונים להמשיך. המאבטחים באמת הוציאו את המתפרעים ואז המשכנו מהמקום שהפסקנו. אנחנו מאמינים בחופש הביטוי, אבל לא בניצול האמנות לאמירות פוליטיות. בתום המופע, הלהקה זכתה למחיאות כפיים סוערות וגם הביקורות היו אוהדות וחמות.
האם זה מרתיע את הלהקה הצעירה שעומדת לנסוע?
ברור שהם טיפה לחוצים. אבל הם יודעים למה לצפות. מקווים שזה יעבור בשלום ושהאמנות תנצח. גם המזמינים מודעים, ועובדים בשיתוף פעולה עם המשטרה.
יש הבדל בין הקהל בארץ לעומת הקהל בבריטניה?
אני חושב שבארץ הקהל קשה יותר. לוקחים אותנו כמובן מאליו. כולם מכירים ויודעים שאפשר לבוא להופעה בכל עת. בחול מקבלים אותנו כממתק. שם ההופעות שלנו לא כל כך נגישות.
אתה מרגיש שאתם מייצגים את ישראל כשאתם בחול?
מאמרים קשורים
התחושה בלהקה היא יותר הרגשה של שליחות בינלאומית של אמנות. אמנם אני גאה להיות ישראלי, אבל 50 אחוז מהלהקה הם זרים ואנחנו אנשים אינדיבידואלים.
רוקדים עם גאגא
להקת המחול הישראלית הוקמה בשנת 1964 על ידי הברונית בת שבע דה רוטשילד (ומכאן שמה) והכוריאוגרפית האמריקנית, מרתה גרהאם. אוהד נהרין, הנחשב לאחד הכוריאוגרפים המובילים בעולם, משמש מאז שנת 1990 כמנהל האמנותי של הלהקה. במהלך שנותיו, יצר יותר מ-20 עבודות עבורה. מי שמשמשת בארבע השנים האחרונות כיד ימינו היא עדי סלנט (37, בתמונה הקטנה למעלה), שרקדה שנים רבות גם באנסמבל הצעיר וגם בלהקה. סיור של חודש הוא סיור ארוך גם ללהקות ותיקות ובטח לאנסמבל, היא אומרת, הם עסוקים כרגע בהתרגשות וציפייה להופיע מעל במות חשובות ברחבי בריטניה.
מהו סדר היום שלכם בסטודיו?
אנחנו עובדים בשיטת הגאגא. זהו מעין ארגז כלים או שפת תנועה, שאותה פיתח אוהד נהרין, המשמשת כטכניקת האימון היומיומית כדי להכיר את הגוף בצורה העמוקה ביותר. הוא קרא לה גאגא כי זה קל להגייה. השפה הזו הופכת יותר ויותר לנחלת הכלל והתעורר צורך במורים, לכן פתחנו קורס גאגא. לשיטה יש ביקוש רב בעולם והיא הגיעה גם לאוניברסיטאות הרווארד וג’וליארד ולכמה מוסדות ביפן.
המופע, דקה דאנס, הוא מעין פרשנות או אמירה חדשה ומשעשעת על עבודות מוכרות של הלהקה. ניתן לראות בו כיצד הגוף מביע את עצמו בכל דרך אפשרית: להתפרע, לנעוץ מבטים, להציץ, להשתולל, לצעוק, לצחוק, לבכות, להפעיל את השרירים ואפילו להזמין את הקהל לרקוד.
מה מיוחד במופע זה?
‘דקה דאנס’ מבוסס על קטעים מתוך מופעים שונים של להקת ‘בת שבע’, כמו היילייטס של ההופעות שלנו. הוא משתנה ומתפתח בהתאם לתהליכים שבהם מצויים הרקדנים ובהתאם לנקודת הזמן שבה הם פוגשים את היצירה. הופענו עם היצירה בנסיעה הראשונה שלנו לאדינבורו ועכשיו זה קצת שונה. חשוב לציין את זה, שלמרות שהם צעירים, הם מקצוענים לכל דבר ומלאי חיים ואנרגיה. עם הקומפוזיציה על הבמה והאינטראקציה עם הקהל – הם שוברים את החומה הבלתי נראית שבין הקהל לרקדנים.
