את ההומור שלה שאבה אודיה קורן (53) דווקא מהקשיים בילדותה. אימה, ניצולת שואה, עבדה קשה לאחר מות אביה כדי לפרנס אותה ואת אחיה. היה לי כל כך רע, שהייתי מוכרחה להעביר את הכול לפסים הומוריסטיים, כדי לצאת מהעצב שהיה בבית. היא נזכרת, ומספרת שהייתה ילדה גדולה וג’ינג’ית שצוחקים עליה, ואז הפכה למצחיקנית עם הפה הגדול. קורן מתגוררת בתל אביב, נשואה ואם לשתי בנות, שגם עליהן היא מדברת במופעים, ונשואה לפצ’קה (יצחק שיסגל). אין לי מושג במה הוא עובד. הוא איש עסקים, יועץ פיננסי. בקיצור, מרגל, היא אומרת בחיוך.
על הבמה, אודיה (פירוש השם, אודה לה’) היא כולה אש, אבל טוענת שבאמת היא די עצלה. הייתי רוצה שיזמינו אותי להרבה הופעות ולקבל את התמורה, רק בלי להופיע, היא מצטחקת, אבל כשרואים אותה על הבמה מבינים שהיא מאוהבת במקצוע, נהנית מכל רגע ומגיבה במהירות לקהל. באחת ההופעות צלצל הטלפון אצל מישהו בקהל והיא פשוט ירדה מהבמה וענתה. היא זורמת עם מה שמתרחש ואוהבת להצחיק בלי עלבונות וולגריות או גסויות.
בתום לימודי משחק בבית צבי היא הייתה בטוחה שיתחילו לזרום לכיוונה הצעות מהתיאטרונים. אלא שהזרימה הייתה מתונה, וכששמעה שחקנים מוכרים מתבכיינים על שלא קיבלו תפקידים, היא החליטה שזה לא בשבילה וניסתה לשנות מקצוע ולהיות רעיונאית (Copywriter). אבל במהרה הבינה שלא תוכל לסרב לתפקיד בהצגה, אם הצעה כזו תבוא. ואז יצאתי לפאבים והתחלתי מקטנות. לא חלמתי לעלות על במה ולהעז להרביץ הופעה של שעה וחצי.
מה שהחל בפאבים אפלוליים ובבתים פרטיים, הגיע מהר מאוד לאולמות מפוצצים. פעם אהבתי להצחיק אנשים, היא מודה, זה היה כפייתי אצלי, כי עשיתי זאת כדי לכבוש לי מקום בחברה. כיום אני עושה את זה כדי לשמח. זהו עיסוק שלצידו פרנסה מכובדת.
קורן כתבה בעצמה את הטקסטים לשני מופעיה. הראשון, סליחה שאני נושמת, רץ שנים על הבמות בישראל ובו היא מתבוננת על החיים מנקודת מבטה של אישה בוגרת, ומגלה להפתעתה שמה שהבטיחו לנו זה לא בדיוק מה שקיבלנו. היא מסקרת בהומור תחנות שונות בחיים, כמו לידה, גידול ילדים, נהיגה, טבע וזוגיות ותיקה, ובחלק האחר של המופע צוחקת על תופעות שמיוחדות לישראל.
במופע החדש, סגורה לרגל שיפוצים, היא עוסקת בכל מה שמטריד אותה ונשים רבות בגילה – הבעל, הילדים, השיפוצים בבית והמייקאובר שהגוף עובר. מה קורה לאישה שמגלה יום אחרי יום הולדתה ה-40 שהגוף שלה לא מוכן לשתף פעולה, שהבעל, הילדים והעבודה גורמים לה אושר אבל לא הנאה, שהרופאים יותר צעירים ממנה ושבריאות וטבע עושים אותה חולה?
המופע התחיל מזה שאני רוצה לדבר על הבגידה הזו של הגוף. אבל אני מעדיפה לצחוק על זה ולא לבכות, היא מציינת את הסיבות לכתיבת המופע השני. כך, למשל, היא מספרת שהיא כבר ירדה במשקל שבעה קג, אבל נותרו לה עוד להוריד שמונה קג כדי להגיע למשקל שממנו התחילה את הדיאטה…
מאמרים קשורים
במופעה בלונדון היא תשלב בין שני המופעים. אני לא בטוחה שיעניין את הקהל בלונדון ההידחפות שלנו בין התורים אצל הרופא. יחד עם זאת, הרבה נושאים, כמו יחסים, עבודה וגופנו – משותפים לכולנו, וגם הרצון לצחוק, כמובן היא מסכמת.
