סלאבן ביליץ הוא סוציאליסט מוצהר. קשה לדמיין אותו נעתר להצעה לאמן את צלסי או את מנצסטר סיטי, או כל מעוז אחר של קפיטליזם חזירי על מפת הכדורגל העולמי. סלאבן ביליץ הוא אמנם לא פוליטיקאי, אבל הוא איש עקרונות. אולי אחרון אנשי המצפון הכלכלי?חברתי בין מנגרים הצונחים בחדווה לבור הבשר של טייקונים אנוכיים, תאבי ממון, תהילה. אם אתה יודע לחלוק עם אחרים את מה שבבעלותך, אתה חי חיים של כבוד ואושר. אני סוציאליסט טהור. אני יודע שאיני יכול להציל את העולם לבד, אבל אם יש מאבק נגד חוסר צדק, אני מעדיף תמיד להיות בחזית. זו גם הפילוסופיה של הכדורגל שלי: כוח להמונים. אין כאן עשיר ועני. אין מעמדות. כולם אותו הדבר וכולם למען כולם. אני בפירוש מתאמץ לבנות קבוצה סוציאליסטית.
מן הסתם, הציטוט הנל של ביליץ יישאר ללא מתחרים. לא תשמעו אפילו קורטוב ממנו מפי זוזה מוריניו, מנואל פלגריני ואפילו סר אלכס פרגוסון וארסן ונגר. מה להם ולסוציאליזם, מה להם ולשוויון? הם תרים אחרי ניצחון ותו לא. וכל הדרכים כשרות. קחו מהם את תאוות הבצע, את הכסף הגדול, והם ירימו גבה ויניפו רגליים כדי לברוח הכי רחוק שאפשר. קשה להאמין שמי מהם ומחברי אצולת מאמני הכדורגל שלהם היה נענה להזמנה לאמן את ווסטהאם יונייטד.
אבל עבור סלאבן ביליץ זו הייתה כפפה ליד. הקרואטי בן ה?47 הרי מרגיש במזרח לונדון כדג בים. לא רק בגלל הסביבה התרבותית והעובדה שזו תהיה משימה לא פשוטה כלל – לאתר ביציעי אפטון פארק אנשים שלא מצביעים מסורתית ללייבור או לכל מה שאיננו שמרני – אלא גם משום שביליץ שב למקום שאותו אהב. כמעט 20 שנה חלפו מאז הגיע ביליץ השחקן לאצטדיון עש אן בולין ב?1996 תמורת 1.5 מיליון פאונד (חה, חה, אז זה היה מחיר השיא ששילמה ווסטהאם עבור זר), ושיחק במדיה שנה וחצי, 48 משחקים, כבש ארבעה שערים, וסייע לה לשרוד בפרמיירליג לפני שאברטון שלפה צק עס 5 מיליון ורכשה את שירותיו.
ביליץ הכדורגלן היה מגן. גם זה טבעי למי שנחוש להגן על זכויות האדם באשר הוא. בגודיסון פארק הוא למעשה סיים את הקריירה המעשית (חזר להיידוק ספליט מכורתו ב?2000 לעוד תשעה משחקים בלבד), וזרע את זרעי המעבר לאימון. אבל עוד לפני כן, מצא המנגר המיוחד ויוצא הדופן הזה להקדיש זמן ויכולת לשתי אהבות גדולות שלו: המוזיקה והלימודים. הוא בעל תואר ראשון במשפטים, וחבר בלהקת הרוק הקרואטית Rawbau, עמה הופיע וניגן באולמות ומועדונים, ואיתה זינק לא אחת גם למצעדי הפזמונים בארצו. המוזיקה נטועה ומשמעותית בביליץ ובתפישתו, עד לרמה שהוא משתמש בה באימונים, משוכנע שיש לה השפעה חיובית על קצב, אנרגיה, מצב רוח ומימוש פוטנציאל, ומעודד את שחקניו להקשיב לה בכל הזדמנות.
אבל כל המילים היפות הללו והמנגינה הנעימה המלווה אותן לא היו נכתבות ומולחנות על ולמען השחקן והמנגר הגבוה (1.90 מ) שנולד בספליט כשהיא עוד הייתה ביוגוסלביה, אלמלא כמובן הוא פתח את עונת הבכורה שלו כמנגר באנגליה, במה שניתן לכנות רוק מסביב לשעון. בחלומותיהם הוורודים ביותר לא יכלו אוהדי ווסטהאם לקוות שהפטישים שלהם יעשו את הסוויץ בצעדי ריקוד הרמוניים ומסעירים שכאלו. אחרי שהם סבלו לטענתם קשות מהאידאולוגיה האפורה והמשמימה של המנגר הקודם, האנגלי סם אלרדייס, שאולי השאיר אותם בליגה אבל גרם לנחירות (ונחירות בוז) באפטון פארק, אחרי אברם גרנט שהוריד אותם ליגה, וגנפרנקו זולה האיטלקי שנתוני ההצלחה שלו היו הנמוכים ביותר בכל תולדות המועדון. אחרי כל אלה, לפתע מוצאת ווסטהאם יונייטד את עצמה בשבוע הראשון של אוקטובר במקום השלישי בפרמיירליג, 3 נקודות מהפסגה.
ווסטהאם לא זכתה מעולם באליפות אנגליה. המקום השלישי בטבלה (1986) הוא ההישג הגדול ביותר שלה בליגה הבכירה. היא לא רגילה לאוויר פסגות. היא כן רגילה לכדורגל סוחף, לדגש על טכניקה ובידור. לפעמים הניסיון להמשיך ולדגול בסטייל הזה הביא אותה אל עברי פי פחת. לכן, היו מאמנים כמו אלרדייס שלמען התוצאה והמשימה (הישרדות או מקום נוח באמצע) הנחילו את הסגנון היעיל. עבור אוהדי ווסטהאם זה היה מגעיל. הם מעדיפים למות יפה מאשר לחיות מכוער.
והמגן ביליץ הוא בינתיים לא רק אופה אלא גם יפה. ווסטהאם שלו היא לא סתם דיירת צמרת, אלא שהיא השכנה הכי פורייה בשיכון. 15 שערים בשבעה מחזורים, שלושה יותר מהמובילה מנצסטר יונייטד ושניים יותר מאיילת העסקים מנצסטר סיטי במקום השני. וזו רק הכריכה של הספר החדש הנכתב בימים אלו. בתוכו כבר תמצאו פרקים חסרי תקדים: בראשון שבהם, משחק הפתיחה של 2015/2016, ניצחה ווסטהאם בדרבי החוץ את ארסנל 0-2. בשני היא סיימה בצורת בת 52 שנים ללא ניצחון באנפילד, ועשתה זאת תוך תצוגה מלהיבה, 0-3 על ליברפול. בשלישי היא שבה ממנצסטר עם ניצחון 1-2 היסטורי (לראשונה בפרמיירליג) על סיטי. כל זה בפחות מחודשיים, ומהמקום ה?12 אשתקד עד ל?3 כרגע. וואו. וואו. וואו.
העונה הבאה של ווסטהאם תהיה היסטורית זה כבר ידוע מראש. בשנה הבאה היא תעזוב את אפטון פארק אחרי 111 (!) שנים, ותעבור למשכנה החדש, האצטדיון האולימפי במזרח לונדון. זהו ללא ספק שידרוג רצוי וראוי, ציון דרך, שחר חדש. אבל יכול להיות, שאולי אולי, אם המודל הביליצי הטרי הזה של הפטישים ימשיך להכות במדשאות אנגליה בקצב של הפתיחה המלבבת שלו, ווסטהאם יונייטד תגיע למשכנה המצודד כאשר היא מקדימה ועושה היסטוריות קטנות וגדולות נוספות עוד לפני חנוכת הבית. דבר אחד בטוח: בעידן ביליץ, גם אם תגיע התרסקות – היא תהיה ספקטקולרית.
__________________________
כדורגל
בלונדון
אפטון פארק
ש 24/10, 15:00. ווסטהאם-צלסי (פרמיירליג).
ש 7/11, 15:00. ווסטהאם-אברטון (פרמיירליג).
אצטדיון האמירויות
ג 20/10, 19:45. ארסנל-באיירן מינכן (אופא).
ש 24/10, 17:30. ארסנל-אברטון (פרמיירליג).
א 8/11, 16:00. ארסנל-טוטנהאם (פרמיירליג).
אצטדיון וומבלי
ו 9/10, 18:15. אנגליה-אסטוניה (מוקדמות אליפות אירופה).
ג 17/11, 20:00. אנגליה-צרפת (משחק ידידות).
ווייט הארט ליין
ש 17/10, 12:45. טוטנהאם-ליברפול (פרמיירליג).
ב 2/11, 20:00. טוטנהאם-אסטון וילה (פרמיירליג).
ה 5/11, 20:05. טוטנהאם-אנדרלכט (אופא).
סטמפורד ברידג’
ש 17/10, 15:00. צלסי-אסטון וילה (פרמיירליג).
ש 31/10, 12:45. צלסי-ליברפול (פרמיירליג).
ד 4/11, 19:45. צלסי-דינמו קייב (אופא).
סלהרסט פארק
ש 17/10, 15:00. קריסטל פאלאס-ווסטהאם (פרמיירליג).
ש 31/10, 15:00. קריסטל-פאלאס-מנצסטר יונייטד (פרמיירליג).
כרטיסים למשחקים
אתרי כרטיסים Resale
__________________________
רעד
מהמעמד?
כוננות ספיגה מרובעת. רגעים מהתבוסה של מכבי תל אביב מול צ’לסי בסטמפורד ברידג’ בחודש ספטמבר האחרון
