את הסיפור שלו בלונדון דורון ארז (39) מתאר בתור משהו שהתפתח באופן אורגני ולפי מה שבא לו טוב, כמו השם של הלייבל שלו: “באטוב רקורדס“. הוא הגיע ללונדון לפני כ-15 שנה, בגלל האהבה שלו למוזיקה. משהו שהוא כנראה ספג בבית מאביו, הזמר ראובן ארז. “ניגנתי גיטרה לפני שנכנסתי לעולם של מוזיקה אלקטרונית. אבל מאז ומתמיד רציתי להיות די-ג’יי”, הוא אומר ומצביע על תצלום שלו מגיל 12, שבו רואים אותו מתקלט. התצלום הזה מונח בסלון הדירה שלו, בווסט המפסטד, שעמוס בתקליטייה (כן, תקליטי ויניל), שלא תבייש אפילו את יואב קוטנר.
“באתי עם ת’כלס אולי איזה 200 פאונד לקטע של שבועיים והמשכתי”, הוא מספר. “הייתה לי עבודה רגילה, שהייתי עובד בה חמישה ימים בשבוע – ב’טרייבו’ בשווקים של קובנט גארדן וספיטלפילדס – והייתי הולך לתקלט בערב. הייתי פותח באסטה ב-9:00 בבוקר, עובד עד 19:00, אוכל ארוחת ערב, יוצא מהבית ב-23:00, חוזר ב-4:00 ולמחרת פותח ב-9:00… הייתי רץ בשביל 30 פאונד רק בשביל לתקלט!”.
“בתור די-ג’יי קוביאשי התחלתי את דרכי בלונדון כשהרמתי הפקה שנקראת ‘דימבה’. זה היה ערב שהיו מארחים בו מלא אומנים, ב’93 פיט איסט’ (93 Feet East) בבריק ליין, פעם בחודש בימי שלישי”, הוא ממשיך. “עשיתי את זה עם רותי, בת הזוג של יגאל ישראל מלהקת Human Beings. זה היה עוד איזה מקום שיכולתי להופיע בו בתור די-ג’יי. הייתי גם די-ג’יי קבוע של ‘קפה 1001′ (Café 1001). באתי לאיזה אודישן וקיבלו אותי ולאט-לאט נכנסתי למוזיקת עולם עם ביטים אלקטרוניים”.
דורון החליט לקרוא לעצמו די-ג’יי קוביאשי. “זה הגיע מ’החשוד המיידי’ – סרט שמאוד אהבתי. השם של העו”ד של קייזר סוזה. בזמנו הייתי צריך שם במה ודי-ג’יי דורון לא קסם לי…”. הוא היה גם המנג’ר של Human Beings – להקה שעלונדון הכיר בפוטנציאל שלה (קראו את הכתבה הזו מ-2006). “יום אחד אנחנו נוציא את האלבום המלא שלהם ב’באטוב רקורדס'”, מכריז דורון.
מיקס של דורון לשיר “בם בם” של סיסטר ננסי:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
התחיל בתור “פרויקט של חדר שינה”
השלב הבא בסיפור הגיע אחרי שהוא פגש את גארת’ סמול (שקורא לעצמו “הרברט ניוברט”). הם הקימו את “ג’יפסי היל”: פרויקט של מוזיקת עולם (מוזיקה מזרח-תיכונית ובלקנית-צוענית) עם ביטים אלקטרוניים. “התחלנו בתור ‘פרויקט של חדר שינה’.. זו לא הייתה אמורה להיות להקה”, אומר דורון. “פשוט היה לי רעיון בתור די-ג’יי שיהיו לי עוד כמה טראקים שלאחרים אין. ברגע שהיו לנו כמה רעיונות, העלינו אותם ל’מייספייס’ ופתאום קיבלנו הצעות להופעות. הבאנו נגנים ואמרנו ‘טוב, נעשה להקה’… בלי ששמנו לב, עברו שלוש-ארבע שנים וניגנו בפסטיבל ‘זיגט’ מול 5,000 איש… אחי, רועי ארז, שהוא מוזיקאי מאוד טוב, הצטרף ועזר מבחינת כתיבה ועוד ליינים מוזיקליים. הבאנו את כל נגני הבראס. זה פשוט היה בצורה מאוד אורגנית. לא היה דרייב של ‘בוא נקים להקה ולהתחיל להופיע'”.
גם הלייבל שלהם נוצר ללא כוונה מראש. האלבום הראשון של “ג’יפסי היל” יצא ב-2014 ונקרא Our Routes בלייבל שהם פתחו. “זה היה רעיון לעשות ‘ביינד’ לקטלוג של ‘ג’יפסי היל’. רצינו שזה ייצא בחוץ בתור איזה אייטם שמייצג אותנו”. אחרי זה הם החליטו להביא אל האולפן שלהם ברחוב דנמרק (מאז הם עברו לווטרלו) עוד מוזיקאים כדי לעבוד על האלבום השני שלהם: Their Routes, שיצא ב-2017. “בצורה טבעית, התחלנו לייצג עוד אומנים, מתוך זה שהם באו לאולפן וראו את האלבום שלנו עם הלייבל מאחורה, וזה התחיל להתגלגל מפה לאוזן”.
על גב עטיפת האלבום השני שלהם, ליד הלייבל, אפשר לראות את הלוגו של רשת הפלאפל הלונדונית “פלפל”. מסתבר שבעל הרשת, אורי דינאי, תמך בהם כספית כדי שיוכלו להוציא את האלבום. “הוא סגר איתנו הופעה אצלו בבריק ליין”, הוא נזכר בפגישה הראשונה שלהם עם אורי. “הוא שם במה קטנה מחוץ לפלאפל ואמר: ‘זה עכשיו פסטיבל פלפל’. הוא הרים שם הפקה חבל’ך על הזמן. הוא התאהב בנו. אנחנו התאהבנו בו. ומאז, כל הזדמנות שיש לו, הוא מזמין אותנו להופיע”.
“בלונדון אנשים מאוד פתוחים להרבה סגנונות של מוזיקה”
רוב האומנים שחתומים בלייבל יוצרים מוזיקת עולם. “המחשבה היא: ‘אם זה בא לנו טוב – אז אנחנו הולכים עם זה’. אנחנו מנסים להתמקד על מוזיקת עולם עם ביטים אלקטרוניים, שיש בזה טוויסט, משהו קצת שונה, מאשר להקה שעושה מוזיקת עולם ‘קלאסית'”.
איך הבריטים אוכלים את זה?
“הם אוהבים את זה. זה עובד חזק בפסטיבלים, כי זה אפ-ביט ונחשב סוג של וייב פסטיבלי. אבל יש גם הופעות שאתה עושה ואנשים באים כי הם אוהבים את המוזיקה הזאת. אני חושב שבאנגליה ובמיוחד בלונדון אנשים מאוד פתוחים להרבה סגנונות של מוזיקה. יש את אלה שילכו עם הצ’ארטס ומה שפופולרי ויש נישה של קהל כזה רחב של האנדרגראונד – של אנשים שעדיין רוצים לשמוע משהו שהם לא שומעים ברדיו… העבודה בתור די-ג’יי זה לגרום לאנשים לרקוד, להקשיב וליהנות ממשהו שהם לא מכירים”.
מי הישראלים שחתומים בלייבל?
“יש לנו את ‘בהרט’ (Baharat) מישראל, ‘צ’רי בנדורם’ (Cherry Bandoram) מברלין, ‘אלקטריק קול טור’ (Elektrik Kool Tur), שזה חלק מלהקת ‘צ’רי בנדורם’. גם הבסיסט של Chavo הוא ישראלי. עכשיו החתמנו את שירן אברהם (S H I R A N), שזה אחד הפרויקטים הקרובים שיוצאים על הלייבל, ואת ‘סנדמן פרוג’קט’ (Sandman Project) – בחורה בשם טל סנדמן, שעושה מוזיקה אתיופית עם אפרו-ביט”.
איך הגעת אל שירן, לדוגמה?
“בצורה מאוד טבעית. בגלל שממקום של די-ג’יי אני כל הזמן מחפש. אנשים קמים בבוקר פותחים בי-בי-סי, אני פותח באנדקאמפ, יוטיוב או אפילו דרך פייסבוק. אני חושב ששירן היה דרך פייסבוק… ראיתי את הסרטון של ‘זהרה’ (Zehere) ואמרתי ‘וואו, מאוד נחמד’, מזכיר קצת את האלמנט של A-WA, שזה מאוד מגניב, אבל באותה מידה יש בזה משהו מאוד שונה. יצרתי איתם קשר ונפגשנו כשהייתי בישראל… הם חיפשו לייבל ומבחינתי זה היה מושלם. זה פרויקט מלא פוטנציאל ומאוד-מאוד מסקרן”.
הקליפ ל”זהרה” של שירן:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ואיך זה עובד, אתם הלייבל שלהם באירופה?
“אנחנו מייצגים אותם מבחינה של הפצה דיגיטלית בעולם והפצה פיזיקלית בעולם חוץ מישראל. אנגליה, גרמניה, יפן, בלגיה… כי זה עובד בדרך כלל לפי יחסי הציבור שאתה משקיע באומן – ככה אתה יכול להפיץ את האלבום”.
מה יממש את הפוטנציאל של שירן, נגיד באנגליה?
“אני חושב שהיא צריכה להיות בכל הפסטיבלים הגדולים. ‘וומאד’ הוא אחד המרכזיים שהיינו רוצים להביא אותה לשם. מכיוון שהמוזיקה היא סוג של מזרח-תיכונית-ביט – היא שרה בתימנית עם ביטים אלקטרוניים – זה כבר נוגע לכל העולם. אפילו אם זה היה בעברית, זה היה עובד פחות. לא יודע למה, אולי בגלל שפתאום יש איזה משהו קצת סקסי בערבית עם ביטים אלקטרוניים. זה יכול לעבוד בכל מקום”.
גם בלבנון ובמצרים?
“במיוחד”.
ואתה יכול להגיע אל המדינות האלה?
“שאלה מעניינת. אני חושב שהאינטרנט מגיע לכל מקום. קרה לנו מקרה מעניין עם ג’יפסי היל, שלהקת מארצ’ינג באנד מאינדונזיה עשתה קאבר לאחד השירים שלנו… ביוטיוב יש להקה של נגני בראס שעשתה קאבר לשיר שאני, גארת’ ואחי כתבנו בחדר קטן בברוקלי, בדרום-מזרח לונדון. אז אין לזה גבולות, זה פורץ דלתות”.
ג’רמי קורבין רוקד לטראקים שלו
דורון הכין לאחרונה את הפלייליסט שנוגן באירוע של הקהילה היהודית ברויאל אלברט הול לציון יום העצמאות ה-70. ביקשו ממנו להכין מוזיקה במשך שעה ו-45 דקות שהייתה אמורה לייצג 70 שנה של מוזיקה ישראלית. “זו כמעט משימה בלתי אפשרית”, הוא אומר. “לשעה הראשונה הצלחתי לדחוף אולי 30 קטעים עם עריכה מהירה בשביל למצוא וייב: מ’כלניות’ ו’אבא, בוא ללונה פארק’ ועד ל’דג נחש'”.
עם ג’יפסי היל הוא הופיעו בפסטיבלים נחשבים בבריטניה, כמו “גלסטנברי ו”וומאד”. השירים שלהם גם הגיעו לתערוכת “ויהי צחוק” בבית התפוצות בישראל ולאחרונה הוא תיקלט במסיבה של טום ווטסון, סגן יו”ר מפלגת הלייבור. ואפשר לדמיין את ג’רמי קורבין רוקד לטראקים שהוא השמיע שם…
נשמע שאתה מאוד מצליח. יש לך טיפ?
“עשיתי את זה ממקום של ‘אין לי משהו אחר לעשות’… לפעמים זה נשמע בנאלי, אבל אתה חייב לעשות את זה ולהמשיך. התוצאה באה מעשייה. אבא שלי תמיד אומר שהכסף זו לא המטרה. זו לפעמים התוצאה ממה שאתה עושה ואוהב. לפעמים זה מכה בי בקטע של ‘זה היה החלום שלי מאז שאני בן 12’ ואני עדיין מתרגש מהעובדה הזאת”.
מה הדבר הכי מרגש שקרה לך?
“היינו בפברואר בהודו עם הלהקה, הופענו בפסטיבל שנקרא ‘סולה-פסט’… לא הייתי בהודו 18 שנה. זה היה באמת ברמה ממש גבוהה. לפני שלוש-ארבע שנים יצרו איתנו קשר מבוליווד בקשר לבראס של ‘ג’יפסי היל’. אמרו לנו: ‘אנחנו אוהבים איך שהקלטתם את הבראס, יש לנו איזה קטע מוזיקלי שאנחנו רוצים לשים בו בראס’. לקחנו את הנגנים שלנו, נכנסו לאולפן ושלחנו. לא היו לנו מושג יותר מדי מי זה ומה זה. שלחנו להם וזה היה אחד הלהיטים הכי גדולים בהודו! לצערנו, לא היה לנו שום קרדיט על זה. אבל בגלל שידענו שהשיר הזה נהיה להיט, כשבאנו להודו שלוש שנים אחר כך, באמצע ההופעה עשינו קאט עם השיר ואתה רואה את התגובה של הקהל – הוא עף. ניגנו 15 שניות מהטראק וזה היה הדבר הכי מרגש שקרה לי בחיים”.
הקטע המדובר מההופעה בהודו:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
איפה לשמוע את די-ג’יי קוביאשי החודש בלונדון
אם הכתבה עשתה לכם חשק לשמוע את המוזיקה של דורון לייב, תדעו שהוא מתקלט קבוע ב”ריבולי בולרום” (Rivoli Ballroom) בדרום-מזרח לונדון. זה אולם הנשפים היחידי משנות ה-50′ בלונדון ששרד מאז ועדיין מתפקד. הוא מתקלט שם דיסקו-פאנק משנות ה-70′ – 80′. הוא גם מנגן (סקראצ’ינג ואפקטים) בהרכב של המתופף רועי פפר, The Big Smoke Family, שמופיעים בדרך כלל במועדוני ג’אז, כמו “רוני סקוט’ס” בסוהו. החודש אפשר לראות אותם במוצ”ש הקרוב (16 ביוני) ב“דה מג’יק גארדן” בקמדן (The Magic Garden). ב-22 ביוני הוא יתקלט וגם יופיע בערב חינם עם ה”ג’יפסי היל” ב”פופ בריקסטון“. ואם זה לא מספיק, הוא מחכה לתשובה מה”רויאל אקדמי אוף ארטס” אם גם השנה הוא יתקלט במסיבה השנתית שלהם לכבוד תערוכת הקיץ הגדולה.
