החודש הקרוב עלול להיות אחד הקריטיים והעצובים בתולדות הכדורגל האנגלי. למרות שאני ממש לא משוגע על משרת נביא הזעם, אין לי ברירה אלא להתייצב מול העובדות: בפברואר 2010 עשויה להתרחש רעידת אדמה ספורטיבית בליגה הטובה והפופולארית בעולם. פורטסמות’ פוטבול קלאב עלול להימחק מהמפה, לקרוס, לפשוט רגל, להיסגר ולהיעלם. המועדון הבכיר אמנם מנהל כבר חצי עונה מלחמת הישרדות על חייו הספורטיביים בפרמייר ליג, אבל המאבק הזה נגד ירידה הוא פינאטס לעומת מלחמת הקיום האמיתית: להיות או לא להיות. לא בליגה העילית, המשנה או השלישית, אלא בכלל.
דבר כזה עוד לא היה. מעולם לא התמוטט באנגליה מועדון מהליגה הבכירה. בליגות האחרות כבר יש תקדימים של קבוצות ששבקו חיים לכל חי (אולדרשוט, סקרבורו, האליפאקס) או כאלה שפשטו רגל ואיבדו את הסטאטוס המקצועני שלהן (לוטון טאון) או קרסו והורדו ליגה (לידס יונייטד, סאות’המפטון). אבל הליגה האנגלית הבכירה, הפרמיירליג על 18 שנותיה וקודמתה, הליגה הראשונה שהוקמה ב-1892, לא ידעו תופעה כזו מימיהן. פורטסמות’ מאיימת להיות הראשונה שתתפרק מנכסיה בעודה בחוג הסילון.
יכול להיות שמדובר בימי פומפי האחרונים, משום שהמצוקה הכלכלית של המועדון מדרום אנגליה הגיעה בשבועות החולפים אל צומת אקוטי שייתכן ואין ממנו דרך חזרה. פורטסמות’ חייבת לנושים כ-70 מיליון פאונד. מנהלת הליגה הוציאה נגדה צו איסור רכישות שחקנים חדשים עד שתסדיר את חובותיה. הפרמיירליג גם משעה בינתיים העברת כספים המגיעים לכאורה לפומפי מזכויות שידור, פירסום וכדומה. במקום זאת היא משלמת כספים אלו לחלק מהמועדונים להם חייבת פורטסמות’ כסף על העברות שחקנים מן העבר שלא שולמו עדיין.
אבל זה רק קצה הקרחון. החרב השלופה, החדה והמאיימת ביותר על גורל פורטסמות’ פוטבול קלאב היא של רשויות מס ההכנסה בבריטניה. אלו דורשות מהמועדון החזר חוב מס הכנסה ומעמ בסך כ-12 מיליון פאונד, כאשר אי תשלום גורר פשיטת רגל רישמית של המועדון ומינוי כונס נכסים. ב-10 בפברואר תישמע הדרישה הזו של השלטונות בפני שופט. פומפי ניסתה השבוע לבטל את רוע הגזרה, להרוויח עוד זמן, אבל בית המשפט דחה את עתירתה. עכשיו החלה הספירה לאחור.
מדובר כמובן בכסף, ממון, הון, אבל בעיקר בניהול מרושל, כושל, פושע (למרות שלא פלילי). פורטסמות’ החליפה בשנים האחרונות יותר בעלים מאשר אליזבט טיילור. רק לפני כשמונה חודשים היא עברה מידיו של סשה גיידמאק, הטייקון הרוסי-צרפתי-ישראלי, לידי סולימן אל פאחים, כביכול מיליונר מהאמירויות, שאחרי פחות מחצי שנה התגלה כמי שלא מסוגל להמשיך ולממנה, ומכר את חלקו לאיש עסקים ערבי אחר – עלי אל פאראג’ מערב הסעודית.
אל פאראג’ השקיע 40 מיליון ברכישה והגעתו הייתה אמורה לסמל את תחילת ההתייצבות של פומפי. הסעודי ויועציו – חלקם אנשי עסקים ישראלים – מינו את אברהם גרנט לדירקטור טכני ואחר כך למנג’ר, וניסו להפגין אופטימיות ודגש על בניה עתידית. אלא שמהר מאוד התברר כי גם לפסבדו-מיליארדר הזה אין כיסוי. הזרמת הכספים לפראטון פארק נעצרה. איש לא יודע מדוע, למה ואיך, ולא נוטל אחריות. הודעות ההרגעה הרשמיות היוצאות מפי המנכל, פיטר סטורי, הן לא רק מבולבלות ונעדרות בשר ובשורה, הן אף נראות כמו ניסיון להדביק פלסטר כדי לטפל בשבר.
הספינה של פומפי מתמרנת כרגע בין קרחון לשירטון. כבר שלוש פעמים ברציפות שכדורגלני הקבוצה ואנשי המשק שלה לא קיבלו את משכורותיהם בזמן. בשעת כתיבת שורות אלו הם עדיין ממתינים למשכורת ינואר. דייוויד ג’יימס, קפטן פורטסמות’, בכיר השחקנים ושוער נבחרת אנגליה בן ה-39, שלח מסר ברור ובוטה באשר למצב הקטסטרופלי במועדון ודעתו עליו, כאשר עשה במהלך ינואר כל שביכולתו על מנת לעזוב את הספינה הטובעת ולהצטרף, ולו בהשאלה, לסטוק סיטי. המהלך עדיין לא הושלם בגלל התנגדות רבתי של גרנט, אבל גם המנג’ר הישראלי יודע שהגיעו מים עד נפש.
ערב משחק שמינית גמר הגביע האנגלי נגד סנדרלנד בשבת החולפת, ביטל גרנט לראשונה את מסיבת העיתונאים הקבועה שלו ביום שישי. הסיבה הרשמית לא הוסתרה: הוא לא מוכן לענות על שאלות העוסקות בסימני השאלה המרחפים על עתיד המועדון. גרנט יודע שזה הנושא החם, הרלבנטי והיחיד עליו ירצו העיתונאים לקבל מידע.
גרנט רוצה שהקבוצה שלו תדבר רק על המגרש. גם זה יהפוך לקשה שבעתיים אם המשכורות ימשיכו להתמהמה, שחקנים יבקשו לקפוץ מהסיפון, וכדורגלני רכש טריים לא יגיעו. אבל כאמור, ייתכן שמצוקות שכאלו יהפכו לזוטות לעומת האיום הממשי – הכחדה.
ומה אם פומפי אכן תשקע במצולות? זה יהיה עצוב, חסר תקדים, כואב לספורטאים ומאמנים שיצטרכו לחפש עבודה (הם ימצאו), ואכזרי לאוהדים הנאמנים, אבל מעז בהחלט יכול לצאת עדיין מתוק. הניהול הכלכלי שהביא את פומפי אל עברי פי פחת הוא לא נחלתה הבלעדית. בכל רחבי הפרמיירליג נמצאים מועדונים החיים הרבה מעבר ליכולתם. רק השבוע התברר שהחובות של ווסטהאם נגעו ב-110 מיליון פאונד, והיא זכתה לחבל הצלה משני אנשי עסקים-אוהדים שרכשו אותה מאהבה, בידיעה צלולה וחרף כלכלתה וקלקלתה. רק השבוע פורסם שהחוב של משפחת אלופת אנגליה, מנצ’סטר יונייטד, צמח ל-716 מיליון פאונד.
יכול איפוא להיות שהתמוטטות מוחלטת של קבוצת פרמיירליג בכירה, תהווה את חציית הרוביקון, תציב את שלטי האזהרה וסימני הקריאה, ותוביל לליגה שפויה יותר, ומי יודע, אולי גם תחרותית יותר. אם וכאשר, זו עשויה להיות הנחמה היחידה.
