אמנם המופע הזה כבר רץ בווסט-אנד, אך מומלץ ללכת לראותו כי הוא הועלה לתקופה מוגבלת. הסיפור מבוסס על הסרט האהוב והמוכר, Singin’ In The Rain, מבית MGM, שמתעורר לחיים על הבמה, ומציע לקהל חוויה טוטאלית ומהנה של משחק, ריקוד ושירה המלווים בממטרי גשם שממלאים את הבמה באנרגיה מחשמלת.
סיפור העלילה מתרחש בהוליווד של שנות ה-20′. דון לוקווד ולינה למונט, שני כוכבי קולנוע מצליחים, עומדים בפתחו של משבר אל מול ההתפתחות הטכנולוגית של שילוב הסאונד בסרטי הראינוע וכניסתם של הטוקיז (סרטים עם קול) אל השוק. העלילה מתפתחת עם התמודדותם של הגיבורים וצוות האולפן עם המכשלה העיקרית הניצבת מולם בסרט המדבר – קולה הצורמני ומבטאה הכבד של לינה למונט. הסיפור מלווה בהומור קליל ומתובל בבדיחות שנונות, ובתוך כל אלה נרקם סיפור אהבה בין לוקווד וקת’י סלדן, נערת המקהלה שמדובבת במקומה. לאחר הצגת הבכורה המוצלחת של הסרט, מבקש הקהל מלמונט לשיר בפניהם. כאשר סלדן שרה בהיחבא, בעוד למונט מניעה את שפתיה על הבמה, הפרגוד מורם וכך מתגלה האישה האמיתית מאחורי הקול.
ההפקה המהוקצעת של הבמאי, ג’ונתן צ’רץ’, מזמינה את הצופים לחוויה מחודשת של הסיפור המוכר. צעדי הריקוד הקלאסיים של ג’ין קלי (בסרט), מקבלים עדכון עכשווי והתאמה לבמה. מלבד הכוריאוגרפיה הנפלאה, התפאורה המדהימה מלווה בהקרנות קטעי וידיאו מוצלחים, וגם התלבושות הצבעוניות של השחקנים המדגישות את רוח התקופה, תואמות לה. אל כל אלו מצטרפים בשאון כ-7,000 ליטרים של מים, כשממטרי הגשם המוטחים על הבמה הופכים את המופע לחגיגה של ממש.
גם בחירת השחקנים מוצלחת. את השלישיה המנצחת מוביל אדם קופר בריקוד, המגלם את לוקווד ובמשחק מעולים, למרות שלא ניתן להשוות אותו לג’ין קלי האגדי, ג’ניפר אליסון החביבה מגלמת את סלדן, נערת המקהלה שמתגלה ככוכבת האמיתית, וסטיבן אנלי ממלא בהצלחה את תפקיד האתנחתה הקומית, בדמותו של קוזמו בראון.
המחזמר המועלה בתיאטרון פאלאס ואם תבחרו לשבת במושבים הקדמיים, מובטחת לכם חוויה חושית וגשומה. ההצגה ממשיכה עד סתיו 2013.
