דני סנדרסון מספר כי הפעם האחרונה בה הופיע כאן הייתה בשנת 1974, יחד עם להקת כוורת בתחרות האירוויזיון. באותה הזדמנות עשינו הופעה קצרצרה מול קהל ישראלי ויהודי, הוא נזכר. יש לי סימפטיה רבה ללונדון… הוריי גרו שם שבע שנים (משנת 1973). נהגתי לבקר אותם הרבה. פקדתי רבות את ‘התיאטרון הבריטי’, הלכתי למופעים ב’רויאל אלברט הול’, ב’וומבלי’, ב’דינגוולס’ וביקרתי במועדונים הגדולים, כך שאפשר להגיד שהכרתי את לונדון די טוב. אפשר לטבול לנצח באגם התרבותי הלונדוני. לונדון היא ניו-יורק אינטימית. תמיד כיף לי להגיע לכאן.
מה מצפה לנו בהופעה?
אני מגיע עם אחד ההרכבים הטובים ביותר שעבדתי איתם אי פעם… כשאנחנו מופיעים בחול אנחנו מתמקדים בשירים הישנים, הנוסטלגיים. סוג של רטרוספקטיבה מ’כוורת’, דרך ‘גזוז’ ועד היום. אמנם יש לנו דיסק חדש (לא יפריד דבר, 2009), שהניב כבר שלושה להיטים, ואולי נגניב ממנו משהו להופעה, אבל מרבית החומרים יהיו ישנים ומוכרים.
במה שונה הופעה בחול מבארץ?
הרבה פעמים אני חש שבהופעה בחול יש שירים שמרגשים במיוחד את הקהל. הם מזכירים לאנשים רגע מסויים, תקופה מסוימת, לפעמים את המקום בו היו כשהם שמעו את השיר. אמוציונלית זאת בהחלט אווירה שונה, ואני מתרגש לראות את הקהל מתרגש.
איך אתה מצליח לשמור על ההומור לאורך השנים?
הומור הוא חלק אינטגרלי מחיי. כבר בגיל צעיר הייתי אחד הילדים המצחיקים בכיתה. זה היה סוג של הישרדות – מכיוון שהייתי ילד חלש וקטן פיזית, ההומור היה הנשק היחיד שלי. עם השנים זה הפך למקצוע, למרות שאני מגדיר את עצמי יותר כזמר, נגן ומלחין מאשר כמצחיקן.
מלבד האלבומים הרבים שהוציא ואף מספר ספרים, סנדרסון חושף כישרונות נוספים. אני אוהב להתעסק בנגרות ובכל הקשור לעבודות כפיים. אם יש נזילה, אני אפילו אינסטלטור לעת מצוא, הוא מחייך. לגבי האפשרות לאיחודה של כוורת ב-2011, סנדרסון מעדיף שלא להתחייב, אבל מבטיח שאם איחוד כזה אכן יתרחש, הלונדונאים לא יצטרכו להמתין שוב קרוב ל-40 שנה…
סנדרסון יופיע עבור עמותת משפחה אחת, בחודש מרץ. את המופע מפיקה טלי צמח.
ראו פרטים במדריך
