פסטיבל אדינבורו הסתיים באקורד צורם כאשר קבוצה של פעילים פרו-פלסטינים הפריעה חמש פעמים לנגינתה של רביעית ירושלים. בכל פעם הוצא מפגין אחר מן האולם ובסופו של הקונצרט התקבלה הרביעייה בתשואות סוערות כאשר הקהל קם על רגליו והריע לה ממושכות.
הקבוצה נמנתה על ‘קמפיין הסולידיות הסקוטית-פלסטינית’ וראשיה טענו אחרי האירוע כי הם הצליחו להנחית מכה על ה’קווארטט’ את חבריו הם הגדירו השגרירים התרבותיים של ישראל. זו אותה קבוצה הפעילה למען הטלת חרם תרבותי וכלכלי על ישראל. בכל פעם שאחד מהם קם ב’קווינס הול’ הוא החל לצעוק ולמחות כנגד מה שכינה צבא המוסיקאים הישראלי. למרבה האירוניה שניים מן הנגנים הם חברים ב’דיוואן’ התזמורת הישראלית-ערבית שהוקמה ביוזמתו של הפסנתרן-מנצח דניאל ברנבוים.
המוזיקאים הפסיקו את נגינתם בכל פעם שהופרעו עד שהמפגין הוצא מן האולם בכוח על ידי אנשי ביטחון. לאחר מכן הם המשיכו מאותו הקטע בו הפסיקו לנגן. רבים מן הנוכחים ניסו להסות אותם ואחרים מחו כפיים כאות תמיכה באומנים. יו קר, חבר פרלמנט אירופאי לשעבר, שנכח באולם אמר כי הוא תומך וותיק בזכויותיהם של הפלסטינים, אבל ההפגנה הייתה מיותרת. סוזאן ניקאלס, מבקרת המוזיקה של העיתון ‘הסקוטסמן’ אמרה כי המדובר היה בהתנהגות מבישה. לדבריה, אם למישהו הייתה אהדה לעניין הפלסטיני, זו לא הייתה הבמה להביע אותה. הקהל בא כדי לשמוע את ברהמס, סמטנה והיידן ולא כדי לשמוע את השקפותיהם של פעילים פוליטים.
גם המנהל האמנותי של הפסטיבל, ג’ונתן מילס, היה עד לאירוע. הוא אמר כי ההופעה האמנותית של הרביעייה נגעה לליבו ובכך הוענקו לנגנים תשואות נדירות להן הם היו ראויים. העיתונות הסקוטית ציינה כי כל הארבעה שירתו בצהל, אולם עתה הם נגנים במשרה מלאה.
נושא הפסטיבל השנה היה ‘אמנים ללא גבולות’.
