הקרב על אברדין: מסע ההישרדות של ניסן איילון בבריטניה

לפני שמונה שנים, ניסן איילון (בתמונה למעלה) עבר מישראל לבריטניה יחד עם אשתו הראשונה (במקור מפולין). בהתחלה הם גרו בקרדיף שבוויילס וניסן עבד במכירות בעגלות של מוצרי ים המלח. עם הזמן הוא מונה למנהל אזורי וקיבל הצעה לשותפות. ניסן רכש מניות בעסק בבלפסט ועבר לעבוד שם.

הוא מספר שבצפון אירלנד היו נגדם הפגנות קבועות, מדי רביעי ושבת, כבר מהיום הראשון: "בכל כניסה לקניון עמדו שני אנשים וחילקו פלאיירים על זה שאנחנו גונבים את המשאבים הטבעיים של הפלסטינים בים המלח, על איך שישראל פושעת ושצריך למדר ולהחרים אותנו… הקניון לא נתן להם להיכנס. הם היו מחוץ לדלתות וחילקו דפים שמעוררים שנאה כלפינו. ומדי יום היו אנשים שעברו לידינו ואמרו Fuck Israel, Baby killer…". אבל לדבריו, אותם מוצרים יוצרו בארה"ב וגם לא היה שום מידע לגבי זה שהמוצרים מבוססים על הצד הישראלי של ים המלח, בנוסף לכך שמדובר במינרלים שהוצאו מהאדמה מסביב ולא מהמלח עצמו.

"כל מלחמה בעזה הם מתעוררים"

ניסן מדגיש שהוא וגם שאר הצוות הם כולם עובדים חוקיים ושפועלים עם מחירון בצורה הוגנת. את העסק בבלפסט הוא רכש בעצמו בסופו של דבר ועבד יחד עם אשתו. "כל מלחמה בעזה הם היו מתעוררים כל הכולירות", הוא נזכר, "ב-2009 (מבצע עופרת יצוקה) זרקו עליהם נייר טואלט, זבל, הקיפו אותם מכל עבר עם שנאה קשה. לדעתי, העובדים פשוט נבהלו וברחו, וכך הבעלים איבד את העסק. ואנחנו נכנסו לתמונה".

זאת אומרת שידעת למה אתה נכנס…
"לא (צוחק). בדיעבד למדתי את זה, אבל לא ידעתי. עשינו אחלה כסף ועבדנו יפה. העובדים שלי – רומנים, בולגרים, פולנים, צ'כים – עשו משכורות של 2,000 עד 5,000 פאונד בעונות החזקות. זה מדהים, אתה לוקח בחור/ה ממזרח אירופה מלמד אותם את העסק ואת דרכי העבודה, והם לומדים להיות אנשי מכירות…".

בשיטת מכירות אגרסיבית ישראלית?
"ממש לא. כי כל היופי במזרח-אירופים זה שהם אירופאים והם לא אגרסיביים, לא באים לתת מכה וללכת, ולא משאירים אחריהם חורבן וברדק. הם באים לעבוד. הם עבדו איתי 4 – 6 שנים, ורובם ברחו אחרי כל ההפגנות. העסק דעך".

פצצות צבע אדומות על העמדה שלו בבלפסט, נובמבר 2012:

מצפון אירלנד לסקוטלנד

"בנובמבר 2012, כשהייתה מלחמה בעזה (מבצע עמוד ענן), פחדתי לצאת מהבית. הייתי מגיע לעבודה רק אם צריך. באותה שבת אמרתי לאשתי לשעבר: 'אני לא רוצה ללכת לקניון היום'. היא אמרה 'עזוב אותך, אתה סתם עצלן'. אנשים שהם לא יהודים לא מכירים את הפחד של להיות יהודי בגולה. זו כבר שנה שלישית שלי בחו"ל. זה לא שרק הגעתי ואני מפחד להסתובב ברחובות. הרגשתי את השנאה הקתולית".

הייתה לו סיבה טובה לא לצאת לעבוד באותו יום שבת. "באה קבוצה של אנרכיסטים סמויים עם פצצות צבע אדומות, והם הפציצו את העמדה בצבע לסמל את הדם שאנחנו שופכים של הפלסטינים", הוא נזכר (ראו בסרטון למעלה). "מבחינתם, אנחנו שותפים ל'פשעי המלחמה' נגד הפלסטינים… אחרי הכריסטמס הזה, מתוך 13 עובדים נשארתי עם 5. מכרתי את המניות שלי חזרה לשותפים והקמנו שותפות חדשה בסקוטלנד עם חמשת העובדים שנשארו".

ניסן מספר שבפברואר 2013 הם כבר התמקמו בקניון ראשון בגלזגו וכמה חודשים לאחר מכן פתחו עוד עמדות בגלזגו ובאברדין. "הקמתי עסק לתפארת וגלגלנו בשנה הראשונה כמעט מיליון פאונד – לקוסמטיקה זה מטורף. באותה שנה, ב-2013, לא היו הפגנות – ברחנו מבלפסט ואף אחד לא הכיר אותנו. ב-2014 היינו בעלייה, לקחנו קניון רביעי ולפי המספרים היינו אמורים לעשות 1.2 מיליון באותה שנה. אבל באוגוסט פרצה המלחמה בעזה (מבצע צוק איתן) ושוב הפגנות".

"כשהם אומרים Free Palestine, הם אומרים 'ניקוי כליל של ישראל". הפגנה בגלזגו ב-2014: 

"לא מכירים בזכות שלי להתקיים"

הקהילה היהודית בגלזגו ידעה והתריעה שיהיו הפגנות, אבל לא הייתה יכולה לעצור את זרם הפעילים האנטי-ישראלים (שמכנים את עצמם פרו-פלסטינים), שהחלו להקיף את העמדה שלו באחד הקניונים בעיר. "כשהם אומרים Free Palestine, הם לא אומרים 'תנו לנו חופש להקים מדינה'. הם אומרים 'ניקוי כליל של ישראל'. הם מתכוונים שכל המדינה צריכה להיות פלסטין. הם לא מכירים בזכות שלנו להתקיים וכך גם בזכות שלי להתקיים. והתחושה המתמדת שהייתה ותמיד תהיה לי היא שכשהם באים – אין לי זכות קיום פה ולא בשום מקום אחר. בסוף הוחלט שאנחנו לוקחים פסק זמן מקניון ספציפי וברגע שסגרנו את הקניון, הם הכריזו על ניצחון ובשבת הבאה הם באו אל הקניון השני שלי…".

אוזלת ידם של הקניון והמשטרה – "הם אמרו: 'כל עוד הם שומרים על הפגנה שקטה אסור לעשות נגדם כלום'" – גרמה לכך שהעמדה של ניסן עברה סמוך לשער הקניון ואז הוא החליט לסגור את העמדה האחרונה בגלזגו ולעבור לאברדין. "כשהתחיל המשפט של מיק נאפייר (מהארגון הסקוטי לסולידריות עם פלסטין) במאי 2016 נתתי עדות ואז פתאום חזרו ההפגנות שצצו משומקום. אלה היו 22 שבועות רצופים שבהם הפגינו מחוץ לקניון. לשמחתי, הקניון באברדין הוא לא כמו בגלזגו – באברדין הם היו די ניטרליים".

כתבה על ניסן איילון בבי.בי.סי, נובמבר 2017: 

דרושים מתנדבים אמיצים

מאז, ארגון זכויות האדם למען יהודים, Jewish Human Rights Watch, החל להתערב ולנסות לעזור בעניין. ניסן גם פנה אל הקהילה הישראלית בסקוטלנד ובבריטניה, ואף העיתונות הבריטית – הטלגרף והבי.בי.סי – הכינה עליו כתבות. היה גם ניסיון להעביר החלטה של מועצת אברדין שלא צלח. רוב חבריה הצביעו נגד סעיף האומר כי "המועצה דוחה כל ניסיון לדחוק אנשים, משפחות ועסקים לגיטימיים הרחק מאברדין על בסיס גזע, דת, או ארץ מוצא, ומגנה כל ארגון שמממש מדיניות שכזו". על השאלה מדוע לא לקחת עו"ד, הוא עונה שאי אפשר להילחם בהם, כי המפגינים והארגונים יכולים פשוט להתחלף ולהקים גופים חדשים.

ניסן איילון, 33, חווה הרבה בחייו. בישראל הוא גדל בפנימייה ואצל בתי משפחות אומנות. הוא גם ניסה את מזלו כמוזיקאי וכתב שירים שאיתם הופיע. ב-2013 הוא התגרש מאשתו הראשונה ולאו דווקא בגלל ההפגנות. הוא לא מוכן להתקפל יותר ומעוניין להישאר באברדין, שם כבר הקים בית ומשפחה (התחתן בשנית ונולדה לו ילדה בשם אביגיל). הוא לא אופטימי, אבל לא מוכן להישאר אדיש. הוא לא מעוניין ברחמים, אבל כן מחפש מתנדבים אמיצים שמוכנים להקליט את המפגינים – בדרך כלל בשבתות, בשעות 12:00 – 14:00. כי לדעתו, זה לא ייגמר אצלו כפי שזה לא הסתיים אחרי סגירת חנות אהבה בלונדון והסניף של סודה-סטרים בברייטון. 

אם אתם מעוניינים לעזור, פנו לארגון Jewish Human Rights Watch.

הקריאה לפעולה של הארגון Jewish Human Rights Watch