אלבומם השני של ה’סיזר סיסטרס’: ‘טה-דה’, שיצא החודש, נשא על כתפיו משקל ציפיות עצום. אחרי הכול, אלבום הבכורה שלהם מ-2004 היה האלבום הכי מצליח של אותה שנה עם מכירות של 2.5 מיליון עותקים בבריטניה בלבד. החדשות הטובות הן שהלהקה צלחה היטב את סינדרום האלבום השני וכמו אלבום הראשון גם החדש עמוס בפופ שנון ומשובח.
השפעותיהם נותרו כמו שהיו: שביבי דיסקו של שנות ה-70 וגלאם רוק, מעט פליטווד מאק, בי ג’יז, סופרטראמפ והאלבומים הראשונים של אלטון ג’ון – שאף מנגן פסנתר ב’איי דונט פיל לייק דאנסינג’ הקליט,
שפותח את האלבום.
מבחינה מוזיקלית, יש ב’טה-דה’ הרבה רגעי כיף: ‘לאנד אופ אה ת’אוסאנד וורדז’ הוא הומאז’ לנעימת ג’יימס בונד. ‘היא הגבר שלי’ מספר את סיפורה של פיראטית מומצאת מניו-אורלינס, ‘Ooh’ הוא טראק הדאנס הכי פאנקי שאי פעם נוגן בסטודיו 54, ו-‘קיס יו אופ’ הוא המנון פרידה משחרר ששרה אנה מטרוניק.
מילות האלבום לא מלאות בהדוניזם שאפיין את האלבום הראשון, וכוללות את ההצהרה התיאטרלית: נולדנו בכדי למות. אבל בשעה שהמילים לא תמיד עליזות, המוזיקה דווקא כן. ה’סיזר סיסטרס’ מצליחים להישאר חצופים, עליזים, ראוותניים באופן מתריס ולהפיק בשנית כמה מלהיטי הפופ הכי מתוחכמים שתוכלו לרקוד לצליליהם.
‘טה-דה’ מלא בסיזוריזם מוכר- קלידים ומלודיות אלטון ג’ונים, קולו הגבוה – סטייל בארי גיב – של הסולן, ג’ייק שירז, חצוצרות ומיתרים פלסטיקיים, גיטרות מאופיינות במוטיבים של סופט רוק, איזכורי אולד סקול דיסקו, מילים על אהבה שיכולה להשתמע לשני המינים, ושלל המנונים שהמסר שלהם הוא פחות או יותר: תחיו כאילו כל יום הוא האחרון ותשדלו בדרך להיות נחמדים.
אבל דווקא אחד הקטעים היותר מוצלחים הוא בונוס טראק של ההוצאה הבריטית של האלבום. ‘טרנזיסטור’
מאמרים קשורים
הוא טראק השונה מכל מה שה’סיזר סיסטרס’ עשו עד היום ונשמע כמו מחווה מדוכדכת לדיוויד בואי של תקופת Lodger. בין אם זו תאונה חד פעמית או משהו שמצביע על הכיוון שאליו רוצים ג’ייק והדירקטור המוסיקלי, בייבי דאדי, לקחת אליו את הלהקה – יגלה רק האלבום הבא.
סיבוב ההופעות של הלהקה בלונדון:
ו’-א’ 24-26/11. 19:30. £25.
Wembley Arena, Empire Way, Wembley
Tel: 0870-060 0870
Tube: Wembley Park
