ארבע-עשר הפנסים – שמקורם בלוס אנג’לס, ונוצרו בשנות ה-20′ – צבועים באפור המזכיר ספינות קרב ויוצרים מיצב הנדסי מרשים. בשל גובהם – כ-6.25 מ’ – הם כמעט ונוגעים בתקרת הזכוכית הוויקטוריאנית של הגלריה, ומאירים אותה באופן שיוצר משחקי אור בחלל. פשטותו של המיצב מסווה את המורכבות הלוגיסטית שמאחוריו, הנובעת בין היתר ממשקל הפנסים (כל אחד מהם שוקל קרוב ל-1.5 טון), דבר שהפך את ההצבה לאתגר טכני משמעותי.
מעבר להתפעלות הפיזית, התערוכה, ’14 Magnolia Double Lamps’, מתייחסת גם להשפעת התשתית האורבנית על מקומות ועל אנשים שחיים בהם. אין ספק שבלב הרעיון של ייצוא עתיקות שיוצרו בלוס אנג’לס בהשפעת עיצוב אירופאי, והבאתן לאירופה, עומדת אירוניה חריפה. פנסים היסטוריים אלה צצו ברחבי כל העיירות הקטנות סביב לוס אנג’לס, והוצבו על מנת להפגין גאווה ועושר תרבותי. רובם סולקו או נחרבו בשנות ה-60′ וה-70′, והספורים שנותרו הפכו לבלתי נראים.
כריס ברדן נולד בבוסטון ב-1946, ולמד ארכיטקטורה, פיזיקה ואמנות בקליפורניה. הוא זכה להכרה בעיקר בשל סדרת מיצגים משנות ה-70, בהם התמקד בגופו כחלק מהתהליך הקונספטואלי של עבודתו. אחת מעבודותיו המפורסמות היא עבודה בה ירה לעצמו ביד.
בסוף שנות ה-70′ ובמשך שנות ה-80′ החל ברדן לעסוק במיצבים בעלי קונטקסט פוליטי כגון העבודה, ‘סיבה לפצצת הניטרון’, מ-79′, בה השתמש במטבעות של חמישה סנט וגפרורים על מנת לייצג 50 אלף טנקים סובייטים.
עניינו של ברדן במבנים מורכבים מבחינה הנדסית ומשיכתו לטכנולוגיה הובילו אותו בשנות ה-90′ ליצור מודלים מוקטנים של חברות פנטסטיות בשם ‘ראש של מדוזה’ (90′) ו-‘פיצה סיטי’ (96′), ומאוחר יותר
בעבודתו, ‘המכבש המעופף’, איחד בין פרפורמנס לפיסול בעבודה שחוקרת את היחסים בין אדם ומכונה, ואת יכולתם של המדע והטכנולוגיה לשחק עם ציפיותינו.
אם בתחילת דרכו עסק בייצוגיו של כוח ברמת הפרט – עבר ברדן עם השנים לייצוגיו החיצוניים. ב-2000 הוא החל להתעניין בגשרים ובדרך בה הם חוקרים את טבעה של הארכיטקטורה והטכנולוגיה בעודם מגרים את הדיאלוג בין בני האדם.
עד 5/11. ג’-א’ 12:00-18:00. חינם.
South London Gallery
65 Peckham Road, SE5
Tel: 020-7703 6120
Rail: Peckham Rye
Tube: Elephant & Castle + Bus 171, 12, P3
