כתיבה על השואה מחייבת רגישות. כתיבת מחזמר על השואה דורשת קודם כל אומץ. הז’אנר הזה, שבדרך כלל מסווג כרומנטי ומתקתק עם האפי-אנד נצחי, טומן מלכודות רבות למי שמנסים לטפל באמצעותו באירועים קשים ורגישים כמו השואה, אירוע שמכל זווית שמסתכלים עליו, אין אפשרות לראות בו צד רומנטי או קומי. העמקה בטיפול בנושא כל-כך טעון ומורכב, בז’אנר שיכול בקלות ליפול לפלקטיות ושטחיות, עשויה למסמס את השואה לעוד תאונת דרכים. אולם ‘דמיין זאת’, מחזמר המועלה ב’ווסט-אנד’ מכל המקומות, מתמודד עם האתגר ומצליח רוב הזמן לעמוד בו בכבוד.
העלילה עוסקת בקבוצת תיאטרון של יהודים בגטו ורשה, שמפיקים הצגות ומחזות זמר בפני קהל יהודי בגטו. הם עובדים על הפקת מחזמר לפי סיפור ‘מצדה’, שמשמש גם כסיפור מטאפורי על גבורת העם היהודי, ורומז ליהודי הגטו על האפשרות למרוד ולשרוד או לפחות למות בכבוד. הרעיון של מחזה בתוך מחזה (או במקרה הזה מחזמר בתוך מחזמר), מצדיק את הז’אנר ומאפשר התמודדות סימבולית ופחות ישירה עם השואה. מבחינה סגנונית הוא מאפשר שילוב של מזרח ומערב: ריקודי בטן אקזוטיים לצד תמונות מחיי הגטו במזרח אירופה.
סגל השחקנים הינו נטול כוכבים ידועי שם, מה שמחדד את תחושת האנסמבל ועבודת הצוות המוצלחת שלא תמיד בולטת במחזות זמר. צוות השחקנים, בהנחיה מקצועית של הבמאי, טימות’י שירר, מפגין יכולת משחק מרשימה, אמינה ומרגשת בנוסף ליכולת השירה והתנועה המקצועית והטובה.
בין השחקנים הראויים לציון נמצא פיטר פוליקארפו בתפקיד דניאל (ובתפקיד אלעזר במחזה הפנימי ‘מצדה’) שידוע מתפקידו בתור הפנטום ב’פנטום האופרה’. לצידו מופיעה בתפקיד בתו בשני המחזות (רבקה ותמר בתו של אלעזר) לילה בן האריס, שחקנית צעירה עם נוכחות חזקה ויכולת קולית מצוינת. מייקל מאטוס, בתפקיד העבד פומפי מפומפיי גונב את ההצגה בתפקיד קטן יחסית. הוא מצליח להכניס הומור יהודי שנון לתוך התמונה הכללית המבדרת פחות.
[PIC=4193:center]
את המוזיקה חיבר המלחין הישראלי, תושב ארהב, שוקי לוי, שגם היה אחד האנשים המובילים והדומיננטיים בגיבוש המחזמר והעלאתו. מאז עזב את ישראל עבד לוי עם מספר רב של זמרים מפורסמים וכתב מוזיקה לסדרות טלוויזיה ידועות וסרטים רבים (כמו למשל ‘אקס מן’, ‘אינספקטור גאדג’ט’). לוי, שקשור מאד לסיפור מצדה (והיה מעורב בהקמת המוזיאון שנפתח שם לאחרונה) חבר לשני היוצרים המרכזיים האחרים (שבמקרה או לא במקרה הם גם יהודים), דיויד גולדסמית’, שכתב את המילים לשירים וגלן ברנבוים שכתב את המחזמר.
‘דמיין זאת’ אינו עוד מחזמר, אלא הפקה שבה היוצרים והמפיקים לקחו על עצמם אתגר תיאטרלי ורגשי מורכב באמונה שהם מעלים נושא שראוי וחשוב לספר בו ולזכור אותו גם היום.
