זמר-יוצר יושב על הבמה עם גיטרה. שיריו נעימים, קולו מדויק וגם הסאונד באיכות לא רעה. בשולחנות מולו יושבים חבורות של בריטים קולניים וצווחניים שמדברים וצוחקים ביניהם ומפנים את גבם אל הבמה. כשהוא אומר את שמו בתחילת המופע, לא קל לקלוט אותו בין רעשי הרקע, יחד עם מוזיקת האווירה שעדיין מתנגנת ברקע. הוא נותר אנונימי גם אחרי ששפך את לבו לחלל האוויר או הריק. אם אי פעם הייתם במופע שכזה בלונדון, במיוחד באיזור נוטינג היל, אתם בטח מכירים את הסיטואציה.
לא הרבה משתנה כשרייצ’ל סייג’ (המופע המרכזי) עולה על הבמה. ידיה חולשות על הפסנתר וקולה השברירי והנוגה מתגבר בקושי על הדיבורים. גם צליליו של נגן הצ’לו, שחולק עמה את הבמה, נבלעים בהמולה. ברגעים מסוימים, כשהיא מבצעת שירים מאלבומה החדש, Haunted by You, אפשר לשמוע את מתיקותן של כמה הרמוניות בפסנתר, שמצליחות להשתלב בבליל הצלילים.
מלבד פסנתר, סייג’ מנגנת גם בגיטרה ואפילו בקאזו. בהופעותיה היא מבצעת מבחר שירים מרפרטואר עשיר, שכולל עשרה אלבומים, ומזכירה שאחד מהם הופיע בפסקול הסרט המחודש של תהילה. באחד מניסיונותיה לתקשר עם הקהל, סייג’ מצטטת את ג’ודי גרלנד, נסי לנגן כמה שיותר בשקט והקהל ישתתק, ובחלקים מסוימים נראה שזה עובד. לסייג’ יש יותר מ-150 מופעים ברחבי העולם מדי שנה והיא מוגדרת בתור אחת האמניות המופיעות ביותר בתחום המוזיקה העצמאית, אז אפשר רק להוריד את הכובע בפניה על האומץ להופיע גם במקומות כאלה, שהכניסה אליהם היא חופשית ובהם הקהל מגיע כדי לשתות בפאב ולא במיוחד להופעה.
לאחר מבטים רבים שהיא מפנה לעבר השולחן הבעייתי, שדרנית הבי.בי.סי, ג’ניס לונג (רדיו 2), שיושבת לידי, מנסה להשתיק את היושבים בשולחן הסמוך והרועש במיוחד. ניסיונות כאלה עולים בדרך כלל בתוהו, והיא זוכה לתגובות לא ברורות של חברה שלי מאוד חולה ועל כך שזה פאב, ולכן מותר לדבר בו… בתכנית שלה באותו לילה, לונג קראה לשמור על שקט בהופעות, אבל האם מישהו מקשיב לה?
בתור מישהי שהגיעה במיוחד מניו יורק ובדיוק שרדה את סאנדי ואת מירוץ הבחירות לנשיאות, נראה שסייג’ התקשתה להעביר את המסר שלה במופע זה, שנערך בפאב דה אלגין, בנוטינג היל. צפויות לה הופעות נוספות בסניפים שונים של קפה נרו ואולמות אחרים, ואני מאחל לה קהל קשוב יותר, אבל קבלת הפנים הלונדונית אתמול בערב (8/11) הייתה קרירה וקשוחה. מישהו אמר שהישראלים הם קולניים?
צילום: © Deborah Lopez
