המשחקים הפראלימפיים הסתיימו בצורה מדהימה, והמשלחת הישראלית חוזרת הביתה עם סך של שמונה מדליות. מתוכן, שלוש מדליות ארד הן של השחיינית, ענבל פיזרו (25). הראשונה שלה הייתה ב-50 מ’ פרפר, השנייה ב-200 מ’ חופשי והשלישית ב-100 מ’ חופשי. הכוכבת הגדולה של המשחקים הפראלימפיים, המככבת על שער גיליון זה, נולדה בקיבוץ יזרעאל וסבלה בלידתה מסיבוך בכלי דם בעמוד השדרה, בעקבותיו היא סובלת משיתוק בגפיה התחתונות. בגיל חמש החלה להתאמן בשחייה, תחילה כסוג של תחביב שהתפתח בסופו של דבר למקצוענות.
הייתי שמחה לסיים את זה בצורה יותר טובה, אמרה פיזרו לאחר סיום המשחקים, ידעתי שאני מגיעה לתחרות מאוד קשה, והיה מאוד קשה לשחזר את ההישגים שלי מבייג’ינג (שלוש מדליות כסף). היה עליי הרבה לחץ נפשי ומנטלי, אבל בסופו של דבר אחרי שזה נגמר כל השקעה הייתה שווה את המאמץ הגדול שלי.
הבהלה לזהב
בשנת 2006, נועם גרשוני (29) היה מעורב בהתרסקות מסוק אפאצ’י, כאשר שירת כטייס במלחמת לבנון השנייה. הוא נפצע וחטף שיתוק קשה. לאחר תקופת שיקום ארוכה, הוא החל לשחק טניס בכסא גלגלים ורק לפני שנתיים החל להתחרות וזכה בכמה טורנירים נחשבים. באולימפיאדת לונדון הוא זכה במדליית הזהב בקטגוריית הקוואד (רמת הנכות הגבוהה ביותר). זו המדליה השנייה שלו, לאחר שלקח את מדליית הארד בזוגות, ביחד עם שרגא ויינברג. זאת מדליית הזהב הפראלימפית הראשונה של ישראל מאז המשחקים באתונה ב-2004.
אני מרגיש הקלה. היה שבוע מאוד אינטנסיבי. זה מאוד כיף להביא כבוד למדינה ולנבחרת הטניס, אמר גרשוני. מאוד ריגש אותי לשמוע את ‘התקווה’ בסיטואציה כזאת. כל מה שאגרתי במהלך המשחק – הרגשות, המחשבות… – התפרק לי בזמן שירת ‘התקווה’. אני לא זוכר את עצמי בוכה יותר מדי בחיים, אבל זה היה ללא ספק אחד הרגעים המרגשים בחיי. שווה להזיל דמעה.
קובי וינר, מאמנו של גרשוני, אמר: בלב, לפני הנסיעה, האמנתי שהוא מסוגל לקחת את הזהב, אבל אף אחד לא אמר את זה בקול רם. הוא נתן תצוגה מדהימה בגמר, כשהביס את האמריקני. הוא לא נתן ליריב שלו שום צ’אנס לחזור למשחק. הטקס היה מאוד מרגש. זוהי הפעם הראשונה שאני רואה אותו מזיל דמעה. הוא בן אדם שלא מוציא את הרגשות שלו החוצה וזה היה מאוד מרגש. התקשרו הרבה אנשים מהארץ – ראש הממשלה, שרת החינוך, בני גנץ, שאול מופז…. שרגא ויינברג (46) זכה כאמור ביחד עם נועם גרשוני במדליית הארד. ויינברג נולד עם שיתוק בפלג גופו העליון. בנוסף לכך הוא סובל מצפיפות עצם ושברים מרובים, שהביאו אותו לעבור ניתוחים רבים בצעירותו – זוהי מחלה גנטית הידועה בשם עצמות זכוכית.
התאכזבתי קצת שזכינו בארד. היינו מסוגלים ללכת רחוק עד לזהב, טוען ויינברג. ביחידים הדיח ברבע הגמר את האלוף האולימפי מבריטניה, אבל נאלץ לשחק מול חברו הטוב, נועם גרשוני, בחצי הגמר. היה מאוד קשה לשחק מול נועם. לצערי נתתי את אחד המשחקים הגרועים שלי, הוא אומר.
את הארד הפסיד לניקולס טיילור האמריקני. מאוד התאכזבתי מהתוצאה. שיחקתי יותר טוב מחצי הגמר, התחלתי את המשחק מעולה, אבל נחלשתי בהמשך למרות שהייתי קרוב במערכה האחרונה לעשות מהפך. בסופו של דבר, אני מאוד מרוצה מהתוצאות שלי במשחקים. ויינברג לא שוכח לפרגן לחברו הטוב, שזכה במדליית הזהב: זה היה מאורע היסטורי. בזמן השמעת ‘התקווה’ בכו פה כל כך הרבה אנשים וזה מאוד ריגש.
המרוץ אחר הכסף
קובי ליאון (36), תושב כפר ויתקין, הוא נכה צהל, שנפצע בשנת 1996 כשרכב צבאי שבו נסע עלה על מטען צד בלבנון. ליאון חטף רסיסים מהמטען בצווארו והרופאים קבעו לו נכות מהחזה ומטה. בלונדון הוא זכה במדליית הכסף במרוץ נגד הזמן. בתחרות השנייה שהתחרה, ל-48 קמ, הוא נאלץ לפרוש בגלל תקר בגלגל ולא סיים את המרוץ.
זו הרגשה נהדרת לזכות במדליית הכסף, אמר ליאון. היה עליי הרבה לחץ אחרי ההשקעה הגדולה שהשקעתי בספורט. למרות שאני מאמין שהדרך יותר חשובה מהתוצאות, בסוף הזכייה במדליה היא הדובדבן שבקצפת. אני מאוד שמח להביא כבוד למדינה. מאוד התאכזבתי מהתקר שהיה לי בתחרות השנייה, אבל זה מה שיש ועם זה צריך להתמודד.
מדליסט כסף נוסף הוא דורון שזירי (45). בילדותו התגורר שזירי במושב נוגה שבחבל לכיש ובתיכון החל להתאמן במסגרת גדנ”ע קליעה. בשנת 1985 התגייס שזירי לצה”ל. הוא סיים בהצטיינות את קורס הצליפה ושירת כצלף בפלוגת עורב בגולני. באוגוסט 1987 דרך על מוקש בעת פעילות פתיחת ציר, סמוך למוצב בופור. בשל חומרת הפציעה, נקטעה רגלו מתחת לברך. כיום שזירי מתחרה בענף רובה אוויר בקליבר זעיר בלבד, בתרגיל השכיבה ובתרגיל שלושה מצבים.
מאוד הוקל לי אחרי הזכייה, אמר שזירי, היו ציפיות מאוד גבוהות מכיוון שהגעתי בכושר נהדר לתחרות וציפיתי מעצמי לתוצאות טובות. התנאים לא היו אידיאלים בגלל הרוח החזקה, אבל זה מאתגר אותך עוד יותר להגיע לפסגה. במקצוע הקליעה מה שחשוב זה החוזק המנטלי. כמעט כל הקלעים נמצאים ברמה טכנית שווה. ההבדל הוא להצליח לקלוע במאני-טיים. היכולת לעמוד בלחצים של התחרות ולנסות לקחת את כל ההתרגשות למקום חיובי.
בעקבות הארד
איציק ממיסטבלוב (32) נולד וגדל באור יהודה. בגיל שמונה חודשים אובחן אצלו שיתוק מוחין המתבטא בשיתוק מלא של שתי רגליו ושל ידו השמאלית. הרופאים המליצו להוריו להיעזר בטיפול הידרותרפי בבריכת השחייה כחלק מהטיפול השיקומי. מכאן התחיל הרומן של ממיסטבלוב עם הבריכה. את הבכורה שלו במשחקים הפראלימפיים עשה בסידני 2000 אבל חזר בידיים ריקות. ההצלחה הגדולה הגיעה באתונה 2004 כשזכה בשתי מדליות זהב (50 ו-100 מ’ חופשי) ובמדליית כסף (200 מ’ חופשי). לבייג’ינג 2008 החליט לא להגיע בגלל תאונת דרכים שהיה מעורב בה. באותה שנה הוא איבד שליטה על הרכב שבו נהג ופגע באנשים שעמדו בתחנת אוטובוס בצומת בר-אילן. בתאונה נהרגו שני אנשים. במסגרת עסקת טיעון ביולי 2010, קיבל ממיסטבלוב את עונשו על ידי בית משפט לתעבורה, הכולל 400 שעות לתועלת הציבור, פיצוי למשפחות ההרוגים ושלילת הרישיון לצמיתות. זאת לאחר שנקבע כי מבחינה רפואית הוא אינו מסוגל לרצות עונש מאסר.
מאמנו, נח רם, התפנה לדבר על הצלחת חניכו. הזכייה שלו בארד מאוד מעודדת. הוא בדרך כלל מתחרה ברמת נכות גבוהה יותר. השנה לא אפשרו לו, ולמרות זאת הוא הצליח לזכות במדליה כששחה ברמת נכות נמוכה. כמובן שיש עדיין השפעה מהתאונה הנוראית, ממשיך רם, הוא כבר כמה שנים קבור בתוך עצמו. הוא לא אותו בן אדם שהיה לפני התאונה. השחייה לפחות מצליחה להוציא אותו מהדיכאון. אני מקווה שאחרי הזכייה בארד תעלה לו קצת שמחת החיים.
