שליים (64), נולד בבגדד שלוש שנים לפני קום מדינת ישראל, הגיע ארצה בעלייה הגדולה ב-1950 ולמד בגימנסיית ‘דביר’ ברמת גן. הייתי תלמיד גרוע עם ציונים נמוכים ולא ידעתי בכלל אנגלית… הורי שלחו אותי ללמוד באנגליה, הוא מספר במלים שקולות ומדודות, מהולות במבטא בריטי קל.
שליים חזר לארץ, התגייס לצבא, ושב לבריטניה ללימודים אקדמאיים. השאיפה שלי הייתה להיות דיפלומט ישראלי, אבל קיבלתי משרה זמנית באוניברסיטת רדינג והפכתי לאקדמאי ולא לדיפלומט… חשבתי שאם לא אצליח, תמיד אוכל לפנות למשרד החוץ. שליים הרצה ברדינג עד 1987 ואז עבר לאוניברסיטת אוקספורד.
חשבת לחזור לגור בישראל?
כן. ביליתי שנת שבתון בירושלים ב-1981 עם אישתי ובתי. הגשתי בקשה למשרת פרופסור חבר בחוג ליחסים בינלאומיים בירושלים אבל לא התקבלתי. זו הייתה הפעם היחידה שחשבתי על האפשרות לגור בארץ אבל זה לא הצליח וחזרתי לאנגליה.
אתה מזכיר את ישראל בהרצאותיך?
המשרה שלי היא פרופסור ליחסים בינלאומיים, בלי קשר למזרח התיכון. אני מלמד קורס אחד ‘היחסים הבינלאומיים של המזרח התיכון’, מתוכו כשליש על הסכסוך הישראלי-ערבי.
מהו המושג ההיסטוריונים החדשים?
זו קבוצה של חוקרים ישראלים בעלי דעת ביקורתית על החלק שישראל שיחקה לאורך כל הסכסוך מההתחלה ועד היום. הדעה המקובלת בארץ היא שישראל היא קורבן ורק מגיבה להתקפות ובעיות שהערבים גורמים לה וכל המלחמות שלה הן מלחמות אין ברירה. אנחנו לא מקבלים את הטענה שישראל רק מגיבה להתגרויות של הערבים, אלא ישראל יוזמת והיו לה גם מלחמות ברירה. הדבר השני שמשותף לנו הוא שאנחנו הסתמכנו על מחקר ארכיוני בישראל. השתמשנו במסמכים בגנזך המדינה ולזכותה של ישראל יאמר שיש לה ארכיון מסודר עם חוק 30 שנה – שאז חושפים מסמכים לחוקרים. היסטוריה חדשה זו לא רק דעות וביקורת על ישראל. כל מה שכתבנו מבוסס על מחקר ארכיוני מעמיק. הקבוצה הזו כבר התפרקה ולא משתמשים במושג הזה יותר.
אז איך היית מגדיר את עצמך?
כהיסטוריון ביקורתי. אני חושב שהתפקיד של ההיסטוריון זה קודם כל לאסוף את החומר, לארגן אותו, להציג את החומר ואחר כך לשפוט. ספגת ביקורת על כך. הדעות שלי הן תוצאה של המחקר בארץ, באנגליה ובאמריקה. אני משתמש, עד כמה שניתן, במקורות ראשוניים מהעולם הערבי. זה המקצוע שלי, אני חוקר של הסכסוך הישראלי-ערבי. אני שומע את הטענות משני הצדדים ואחר כך אני הולך לארכיונים, בודק אותם ומציג לקורא את הראייה שלי.
שליים היה הישראלי היחידי שהשתתף בתוכנית הביקורתית של דיספאצ’ס, שחקרה את הלובי היהודי/ישראלי. בתוכנית הוזכרה ידידותו הקרובה והשפעתו של הלורד מייקל לוי על ראש הממשלה דאז, טוני בלייר. שליים טען שהלורד לוי גרם נזק למוניטין של בריטניה במזרח התיכון.
למה בעצם?
אין לי שום בעיה עם זה שטוני בלייר כראש ממשלה התייעץ עם ידיד שלו, אבל בלייר מינה את החבר שלו לתפקיד מאוד חשוב ורשמי, השליח הבריטי למזרח התיכון. זה מה שמפריע לי, שמייקל לוי הוא לא מומחה למזרח התיכון ולא מומחה למדיניות חוץ, אבל הוא נעשה יועץ של ראש הממשלה, שזה התעלם מעצות של מומחים במשרד החוץ, ההגנה והמודיעין.
הוא מונה ב-97′ ל’לייף פיר’ בבית הלורדים, בעינייך זה לא משנה?
לא. המדיניות הבריטית כלפי המזרח התיכון היא עניין רציני וחשוב מאוד. בבריטניה יושבים המומחים הכי טובים בעולם למזרח התיכון, קבוצה של ערביסטים שמכירים את האזור ומבינים עניין – והוא בחר להתעלם מהם והתייעץ עם מייקל לוי, לא רק כאיש קשר עם ישראל, אלא הוא גם שלח אותו לדמשק.
מדוע לדעתך בחרו בך לתוכנית?
לא שאלתי אותם, אבל אני מנחש שביקשו ממני כי אני מומחה ליחסים הבינלאומיים של המזרח התיכון ולמדיניות החוץ של המערב כלפי המזרח התיכון. אני משער שהם יודעים שיש לי דעות מאוד ביקורתיות על טוני בלייר. כתבתי מאמרי ביקורת מאוד מאוד חריפים עליו ועל המדיניות שלו כלפי עיראק וכלפי הפלסטינים והם רצו דעה ביקורתית.
התוכנית עסקה גם בטענות שהתקשורת הבריטית היא אנטי-ישראלית שם שליים טען כי מספר אנשים בקהילה היהודית בבריטניה המקשיבים לחדשות בבי.בי.סי מביעים את מחאתם במהירות רבה מדי. טענותיהם בדכ אינן מוצדקות.
נתקלת בכתבות ספציפיות שכן מכוונות מראש כנגד ישראל?
לא. כי אני חושב שהעיתונאים הבריטים הם מאוד זהירים במה שהם כותבים ומה שהם אומרים. אני לא מכיר עיתונאים ספציפיים עם אג’נדה אנטי-ישראלית.
ספרך יצא בסמיכות רבה לספרו של שלמה זנד ‘מתי ואיך הומצא העם היהודי’ עליו כתבנו בגיליון הקודם. יש קשר?
אותה הוצאת ספרים, אבל בלי קשר. גם הופענו יחד בדיון פומבי, אבל זה במקרה.
אבל יש קשר ביניכם.
בהחלט. הוא היסטוריון ביקורתי, ובודק מחדש את ההיסטוריה של עם ישראל.
בספר אחר שליים כתב שהצהרת בלפור הייתה טעות, ומעניין שהוא נשוי לנינתו של לויד ג’ורג’, מי שהיה ראש ממשלת בריטניה בזמן ההצהרה. על כך השיב: הקשר המשפחתי לא משפיע על הדעות שלי. הצהרת בלפור הייתה לא צודקת. לבריטניה לא הייתה זכות מוסרית, פוליטית ולגאלית לתת את ההבטחה הזו לציונים.
אז מה לדעתך הפיתרון לסכסוך?
הסכסוך הוא בגלל שיש שם שתי תנועות לאומיות, שהן לגיטימיות בעיניי, וארץ קטנה אחת. הפיתרון היחיד המתקבל על הדעת הוא לחלק את הארץ הקטנה לשתי מדינות. אני לא שולל את הלגיטימיות של מדינת ישראל בגבולות של 49′, מה שאני לא מקבל זה את ארץ ישראל הגדולה.
