מהניסיון להתחקות אחר השפעת הסוריאליזם על עיצוב ואופנה, חושפת בסופו של דבר התערוכה ‘דברים סוריאליסטיים’ במוזיאון ויקטוריה ואלברט, בעיקר את הקשר הבעייתי בין התנועה הפופולרית לממון, כוח והתמסחרות – ובכך גם את הסיבות העיקריות לחילוקי הדעות הקיצוניים בין מייסדיה.
נדמה שזו התערוכה הראשונה שמפנה תשומת לב (למרות שלא באופן ביקורתי) למערכת היחסים בין הסוריאליזם למותרות. גם אם אופנה, עיצוב פנים ותכשיטים לא היו חלק מהותי מהתנועה בראשית דרכה כמו ציור ופיסול – אנשים, כגון המעצב ז’אן-מישל פרנק, בהחלט היו חלק בלתי נפרד ממנה בערוב ימיה. בעוד הזרם בראשותו של ז’ורז’ בטאיי ניסה לבדוק את ההקשרים הפוליטיים והחתרניים יותר של הסוריאליזם, מצאו עצמם חסידיו של אנדרה ברטון נשלטים תוך שנים ספורות בעיקר בידי לקוחותיהם.
את ההצלחה המסחרית של הסוריאליזם, בניגוד לקוביזם, אימפרסיוניזם וקונסטרוקטוויזם למשל, ניתן לזקוף לא מעט לנרטיביות שאפיינה את התנועה (אם בדימויים ואם בזיקה שלה לספרות ולשירה) כמו גם לשכיחותם של דימויים מיניים ולסקס-אפיל שהתלוו אליה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה ספרים כמו ‘אהבה מטורפת’ של ברטון, אודות האמונה באהבה אובססיבית, הפכו למניפסטים של תנועת אמנות, ומוזות בדמותן של דוגמניות צמרת סיפקו השראה לאמנים.
הסוריאליסטים נחלקו בעצמם בשאלה איזה קשר אמורה אמנותם לנהל עם עולם העיצוב, אם בכלל. ב-1926 יצרו מקס ארנסט וחואן מירו תפאורות לבלט ‘רומיאו ויוליה’ של סרגיי דיאגילב וספגו בשל כך גינויים זועמים מצד ברטון, ארגון ופיקאסו שטענו שהשניים מכרו את נשמתם למסחר. אולם תוך שנים מעטות, הפכה התנועה, שגדלה על ברכיה של הפסיכואנליזה של פרויד, לתעשיית בגדי ערב ותכשיטים לאנשי חברה עשירים. הסוריאליסטים הפכו ללהיט לא רק בעיני הציבור הרחב אלא גם בידי מעצבי בגדים, רהיטים, טפטים, תכשיטים ועיצוביהם שירתו סרטים, הצגות ומסעות פרסום של חברות כמו ‘של’ ו’פורד’.
‘דברים סוריאליסטיים’, שחלק גדול מהאובייקטים המוצגים בה הושאלו מאוספים פרטיים, אמנם לא מאתגרת כמו ‘אנדרקאבר סוריאליזם’ שהוצגה לפני שנה בהיווארד גלרי והתמקדה בכתב העת הסוריאליסטי ‘דוקומנטס’ – אך היא בהחלט מספקת הזדמנות נדירה לצפות בעבודות רבות שלא הוצגו בציבור מאז שנות ה-30′. חובבי האוונגרד הרדיקלי אולי לא יתמוגגו למראה הטלפון-לובסטר והספה דמויית השפתיים של דאלי – אבל בהחלט יוכלו להתענג למראה ציורי המופת של מגריט, דה-קיריקו, מירו וז’אן ארפ, כמו גם מהדפסי האלמוות של מקס ארנסט והאובייקטים האניגמטיים של מרסל דושאן.
עד 22/7. א’-שבת 10:00-17:45, ו’ עד 22:00. £10.40-£5.75, חינם לילדים מתחת לגיל 12, משפחה: £26-£16.50.
Victoria & Albert Museum
Cromwell Rd, SW7
Tel: 0870-906 3883
Tube: South Kensington
