יותר מעשור אחרי שהפרה איבדה את שפיות דעתה – העופות חלו בשפעת. בדרך, מרבית אוכלוסיית העולם הוכחדה כתוצאה ממגיפות קטלניות למיניהן: פרה משוגעת, סארס, שפעת העופות. נבהלנו ונחרדנו יחד. ניסינו להתגונן אך לשווא. הנה, כולנו שוכבים ריקים מנשמותינו. המחלות כילו את כולנו. מי שזוכה לעיין בשורות אלו הוא ככל הנראה ניצול בר מזל.
מסתבר שהמגיפות למיניהן מתפקדות לא כאיום בריאותי אלא כי אם אופנה. זו מתחלפת בזו, זו שונה מזו, אבל מעל לכל – זו וזו כאחת הן: מאיימות ובמידה זהה ריקות ממשמעות פיזית. כל תפקידן מסתכם בלהטיל את אימתן, לא מעבר לכך. בבריטניה אוהבים את זה. במחלות הפרה המשוגעת לא נדבקו בעיקר עורכי העיתונים ומעצבי סדר היום בממלכה. לא הייתה מדינה בעולם שנהנתה יותר ליטול חלק במחול השדים הזה. בשפעת העופות נראה שהדפוס זהה. כל שיעול של תרנגול זוכה לתהודה כאילו היה גיהוק של ויקטוריה בקאהם.
האם סכנות ההכחדה האלו משמשות כצורך? האם ניתן לפשוט את עורה של מגפה זו או אחרת, להתעלם מהסכנות הממשיות ולהפוך את הסכנה לתכלית היחידה? מסתבר שכן, ולא במקרה אחד. אנו עדים בצורך עז לייצר פחד. לו הייתה מגיפה המונית מתרחשת באמת, הצורך היה הפוך: להרגיע, לצנן, לא ליצור מהומה. לאפסן את הבהלה, להניח אותה על המדף. המינוח האחרון אגב, היה זה בו נעשה שימוש ביחס לחוק איסור העישון במקומות ציבוריים שנידון לאחרונה בפרלמנט. בלא מעט אספקטים, העישון מהווה מגיפה קטלנית שמשתוללת במלוא העוצמה מדי יום ביומו. מגיפה שתוקפת ברחובות, בבתים ובפאבים. בקול ענות חלושה נעשה השבוע ניסיון בבריטניה להשיב מלחמה. הניסיון הזה נקטע בעודו באיבו. החוק נגנז, אופסן או הונח על המדף אם לנקוט בלשון בריטית רשמית.
יש לי סלידה עזה מאנשים שמשתעלים בהפגנתיות בכל אימת שהם עוברים ליד אדם מעשן. כנל לגבי מזעיפי הפנים ומטיפי המוסר. אבל הנה מונחת לפנינו דוגמא חיה לא סתם למגיפה, אלא למגיפה שיש בכוחנו להילחם בה. למעשה, אנחנו לא צריכים להלחם בה, אלא רק לא להאיץ ולקחת בה חלק. אבל אחרי דיונים ממושכים שנמשכים עשרות שנים החלטנו פה אחד לדחות את ההצעה להציל את עורנו. לגזר הדין שפסקנו לעצמנו ניתן תוקף רשמי.
דמיינו שהמגיפות היו מחליפות את יעודן ההיסטורי. שערו בנפשכם שמדי שנה היו נהרגים עשרות אלפי אנשים באשמת שניצלים ופולקעס כתוצאה משפעת העופות. דמיינו שהאדם מסרב להיגמל מההרגל המגונה שלו. אגודות נגד פולקעס צצות בכל פינה. חוקים נגד עופות נחקקים ומעתה מי שחפצה נפשו ברבע עוף יאלץ לאכול אותו על מפתן דלתה של המסעדה, בודד ורועד מקור. בה בעת, שמועה רחוקה מגיעה על מגיפה קטלנית בצורה של גליל נייר מעלה עשן. כתוצאה ישירה, כל אלמנט מעלה עשן מושמד מייד. גפרורים מוצאים אל מחוץ לחוק. הפאניקה בציבור גואה.
אז עוד לפני שמשמידים את אוכלוסיית העופות בעולם, כדאי להעיף מבט למאפרה. ולא רק למאפרה: גם לכבישים ותאונות הדרכים, לרחובות ומקרי הרצח, לגבולות וקורבנות המלחמה. למה שלא נתפנה למגר את המגיפות שבידינו למגר? אולי כי גם אם ממש נרצה, אנחנו פשוט לא יכולים. כנראה שיכולת ההשמדה העצמית של המין האנושי עוצמתית יותר מכל מגיפה בפוטנציה. כך או כך, אני חוזר לפולקעס – ולעזאזל השפעת.
