כמעט שאי אפשר להעלות על הדעת שלונדון ותל אביב חולקות בעיות משותפות, אך בכל הנוגע למצוקת הדיור זה בדיוק המצב. אחד הנושאים המטרידים ביותר את תושבי שתי הערים הוא הקושי לממן קורת גג והתסכול שגורמת העובדה שהיעד הזה הולך ומתרחק מהם. מעניין לגלות שהבעיות בשתי הערים נובעות מתבניות חברתיות דומות, שהתפתחו במקביל בשנים האחרונות. הסיבות המרכזיות למשבר בשתי הערים הן ההתדלדלות הדרמטית בשוק הדיור הסוציאלי לשכירות, מבלי שקמה אלטרנטיבה סבירה והוגנת בשוק השכירות הפרטית, וכתוצאה מכך התפתחותה של אובססיה לבעלות על בתים כסממן של הצלחה בחיים, לצד סטיגמנטציה של אלה שלא יכולים להרשות לעצמם לרכוש בית כאנשים שנכשלו.
נקודות דמיון נוספות כוללות את ההשפעה של רוכשים זרים בעלי אמצעים על שוק הנדלן בשתי הערים, והניסיונות הכושלים (המטופשים אפילו) של פוליטיקאים לפתור את הבעיות באמצעות פיתרונות קסם מהירים בסגנון הארי פוטר.
שיבוט של כישלון
הגימיק האחרון מבית היוצר של שר האוצר יאיר לפיד נראה דומה באופן מדאיג לתכנית הבריטית הנקראת עזרה לרכישה (Help to Buy), שהושקה כאן לפני כשנה. לפי תכנית לפיד, יינתן פטור ממעמ (18% בישראל) לבני זוג שיירכשו דירה ראשונה מקבלן בעלות של עד 1.6 מיליון שקלים (כ-275,000 לישט). זאת בתנאי שיש להם לפחות ילד אחד ושלפחות אחד מבני הזוג השלים שירות צבאי. הכלכלן הראשי במשרד האוצר, דר מיכאל שראל, התפטר בעקבות התנגדותו לתכנית, שספגה ביקורת גם בוועדת הכספים ומנגידת בנק ישראל, קרנית פלוג.
המקבילה הבריטית מוגבלת אף היא לרוכשי דירה חדשה מקבלן (קיימת אופציה אחרת לסיוע ברכישת דירות יד-שנייה באמצעות פיקדון של 5% ומשכנתא על היתר), אך משום שבבריטניה אין מעמ על בתי מגורים – הממשלה מציעה הטבה בדמות הלוואה בגובה של 20% משווי הנכס ללא ריבית בחמש השנים הראשונות, ובריבית מופחתת לאחר מכן. העסקה מוצעת גם למשפרי דיור ומוגבלת לבתים במחיר של עד 600,000 לישט. מי שירכוש את ביתו בסיוע התכנית, יהיה חייב לגור בנכס ולא יוכל להשכיר אותו. שלא כמו בתכנית לפיד, הרוכשים בבריטניה אינם חייבים להיות הורים לילדים וכמובן שאין התניה בשירות צבאי כלשהו.
תכנית לפיד היא מעין שיבוט של תכנית, שכבר הוכח שאין בה כדי לסייע לרוכשים. הנהנים היחידים מתכנית הסיוע הבריטית הם הקבלנים, שכצפוי מיהרו להעלות מחירים כדי לנצל את נדיבותה של הממשלה. הגורם המשמעותי שבו השלטון לא הצליח לטפל הוא ההיצע המוגבל של התחלות בנייה, שנובע מכך שקבלנים יודעים היטב שמחסור הוא הדרך הטובה ביותר לשמור על רמות מחירים גבוהות.
מעמד הביניים מתקשה גם בבריטניה
המחאה החברתית ומחנה האוהלים המאולתר שהוקם לפני כשלוש שנים בשדרות רוטשילד בתל אביב באו למחות, בין היתר, על היעדר פיתרונות דיור סבירים לא רק לעניים, אלא גם למעמד הביניים. סיסמאות נואשות, כמו לא יכולים לקנות, לא מסוגלים לשכור, נזעקו יחד מפי צעירים בעלי מקצועות חופשיים, סטודנטים ואימהות טריות.
ממשלת ישראל הוכיחה שהיא לחיצה ומונעת לפעולה בתגובה להתקוממות ברשתות חברתיות, אבל למרבה הצער, התוצאות אינן מעודדות. בארץ, כמו בבריטניה, מעמד הביניים כורע תחת הנטל. בשתי המדינות, שלא כבעבר, הכשרה מקצועית טובה אינה מבטיחה עוד משרה טובה, ומשרה טובה אינה מבטיחה די כסף כדי לגמור את החודש, אפילו עם שתי משכורות במשפחה.
מחירי הדיור המשתוללים בלונדון ובתל אביב לא רק מוציאים מהישג ידם של רבים את אופציית הרכישה, אלא אפילו את האפשרות לשכור במחיר סביר. עניין זה מחמיר בשל מצב התחבורה הציבורית שבישראל היא עלובה ובבריטניה היא יקרה ומכבידה עוד על ההמונים שנזקקים לשירותיה.
חושך בקצה המנהרה
בנסיבות האלה, הטענות של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי יעשה כל שיידרש כדי להפשיר עוד קרקעות לבנייה נשמעות חלולות. מהציבור הבריטי, המתוסכל מחוסר היכולת לרכוש בית, לפחות נחסכת הידיעה שמשאבים חיוניים מבוזבזים בשטחים או על קניית שקט תעשייתי מצד המפלגות הדתיות. תושבי לונדון יכולים להתנחם בעובדה שהם אינם נאלצים לחזות בעיניים כלות במי שנהנים מבתים זולים ומסובסדים בהתנחלויות, שמחוברים לתשתיות ולשירותים ציבוריים ברמה גבוהה בהרבה מאלה שעומדים לרשות הציבור שנשאר בתוך גבולות הקו הירוק.
בבריטניה אנחנו רק נאלצים לסבול ממדיניות של ממשלה, שאפילו לא מתחילה להבין את משבר הדיור, ושנשלטת בידי מפלגה שממומנת בכבדות מתרומות של קבלנים. לאלה, כאמור, אין שום כוונה לבנות יותר מהמינימום הדרוש כדי שיוכלו למכור במחירים הגבוהים ביותר ולמקסם את רווחיהם.
האור בקצה המנהרה, למרבה הצער, עדיין אינו בנמצא – לא בבריטניה ולא בישראל.
* מירה בר-הלל כותבת גם לאיבנינג סטנדרד בענייני נדלן.
