הלורד סנדוויץ’, קלפן ידוע, נהג לבקש מהטבח שלו להניח את ארוחת הערב בין שתי פרוסות לחם עבות, זאת כדי שיוכל ללעוס ולשחק מבלי לטנף את קלפיו. מכאן גם הגיע שמו של הכריך – הלא הוא הסנדוויץ’. בזאת גם מסתכמת פסגת הקולינריה הבריטית. אין עוררין על הפגנת היכולת המרשימה של האימפריה בחלוקת המים לשני ברזים נפרדים, אבל האוכל… לא משהו.
המשפט הזה לקוח מאתר שהקימו שני ישראלים הגרים בלונדון ושקוראים לעצמם הפרסרים. השניים מצאו עצמם בעיצומה של שיחת סלון ארוכה, שכללה קיטורים והשמצות על האוכל הבריטי, בעקבותיה החליטו לעשות מעשה. הם פתחו בלוג באינטרנט המוגש כשירות לציבור הגולשים בלונדון רבתי, כמו גם לאלה הבאים לכאן לביקור. באתר, הנקרא רבע עוף בורקס, אפשר לקבל ולחלוק מידע על בתי קפה טובים ומסעדות מפנקות מחד, ולהזהיר ממקומות נגועי סלמונלה מאידך. את המסעדות ניתן לחפש לפי איזורים בעיר, סגנונות אוכל שונים ומחיר, ויש גם קטגוריה אחת שנקראת נפילה.
ולפי המשפט הידוע – מי שאוכל לבד – מת לבד, הם ישמחו אם תקראו, תנסו, תגיבו, תכתבו על מקומות חדשים ותעבירו לחברים את כתובת הבלוג, revaoff-london.blogspot.com כדי שייהנו גם הם. להלן דוגמא למסעדה נבחרת שהם הסכימו לסקר גם עבורנו.
הוולסלי
למבקר בלונדון צפויה לעתים קרובות הפתעה לא נעימה בעוד שמי שמכיר אותה מעט כבר יודע את הכללים – אם רוצים לאכול בערב, כדאי לחשוב על זה אחר הצהריים ולבצע בהקדם. קשה למצוא מקומות לאכול בהם אחרי עשר בלילה אלא אם סיני מוקפץ בצ’אינה טאון מספק אתכם (לפעמים זה יכול להיות אחלה). הוולסלי מפתיע לטובה קודם כל בכך שהוא פתוח עד חצות. נדמה לי שפעם מלצר שם אמר לי שהם פתוחים עד לקוח אחרון אבל אל תתפסו אותי במילה.
פעם שנייה שהוולסלי מפתיע זה בעיצוב. מבחוץ אפשר לחשוב שמדובר במועדון פרטי מסוג המועדונים שבמקרה הטוב ישראלים יכולים להציץ בהם דרך החלון ולחלום על מה היה קורה אילו אפשר היה להשתייך ל-upper class, שזה כמובן בלתי אפשרי. אך המקום פתוח לכל דיכפין ולמרות ההרגשה המפוארת והמעונבת – אין קוד לבוש, אם כי לא מומלץ לבוא בבגד ים וכפכפים. הבניין הוקם בשנות העשרים של המאה הקודמת כאולם תצוגה של מכוניות היוקרה וולסלי אבל אחרי חמש שנים החברה פשטה את הרגל והמקום הפך לסניף בנק ברקליס לשארית המאה.
וולסלי מגדיר את עצמו קפה-מסעדה בסגנון אירופאי. זה אומר שיש שם מנות מוצלחות לכל שעה של היום – ארוחות בוקר, כריכים, מאפים, סלטים, מספר מנות עיקריות, תה של אחהצ (חוויה מומלצת בפני עצמה, אפשר למצוא גם במלונות המפוארים) וקינוחים משובחים. למרות החלוקה המעט מסובכת של התפריט, את רוב המנות אפשר להזמין כל היום. מותר לבוא לקפה בלבד. יש גם פינה יהודית (איך לא?) – תופתעו (פעם שלישית) למצוא בתפריט מרק עוף צח עם קניידלעך וכריך סולטביף.
אטרקציה – ליד השירותים יש גלויות של המקום ואפשר להשאיר אותן לצוות שיישלח אותן עבורכם ללא תשלום (סביר להניח שלא לעפולה!)
מחיר: תלוי מה גודל הארוחה… בינוני-יקר.
מיקום: פיקדילי 160 ליד מלון ריץ.
להזמין מראש: אין צורך.
5 בסולם פרסר.
