המחזה מספר על הלנה אלווינג, שעומדת לחנוך בית-יתומים לזכרו של בעלה, קפטן אלווינג. במהלך שיחתה עם איש הדת, הפסטור מנדס, שותפה לפרוייקט, היא מתוודה בפניו על חיי השקר בחייה עם בעלה, שהיה שתיין ונואף חסר גבולות. כתוצאה מכך, הרחיקה את בנה אוסוולד מהבית, והוא גדל במקום אחר.
בית-היתומים נבנה כדי לבזבז את כספי הירושה של האב. מסתבר שכתוצאה מרומן של האב עם המשרתת, נולדה בת לא חוקית, רגינה, שמשמשת כמשרתת בבית אלווינג. אוסוולד – הבן האמן, שחזר לא מכבר משהותו בחול, מתאהב ברגינה ואמו מנסה למנוע את מערכת היחסים. על כך נוסף הגילוי העיקרי במחזה של מחלתו של אוסוולד בסיפיליס – מחלה תורשתית שעברה אליו, כנראה, מאביו ומאורח חייו ההולל.
הנושא העיקרי במרכז הדרמה של איבסן הוא המחיר שמשלמים בנים על חטאי הוריהם. נושא אחר, שגם אקטואלי כיום, הוא עד כמה מוכנים ההורים להקריב למען אהבת בניהם. השאלה היא האם גב’ אלווינג תהיה מוכנה לעזור לבנה למות מיתת חסד כשיצטרך זאת? קושיה זו מזכירה מקרים נוספים שמועלים במהדורות החדשות לאחרונה, על הורים שהרגו את ילדיהם מתוך רחמים. הדיון המשפטי והמוסרי שעולה מכך גם כיום והיחס אליו עדיין אמביוולנטי, אולי כמו בתקופתו של איבסן.
בתפקיד גב’ אלווינג מופיעה לזלי שארפ, אחת השחקניות המעניינות והמגוונות ביותר בתיאטרון האנגלי. לאחרונה אפשר היה לראות אותה בהפקה המחודשת ‘קול קטן’ ובתפקיד הרפר ריגן במחזה נושא שם זה. היא מצליחה להביא לדמות אינטליגנציה ואנושיות וגורמת לנו להזדהות עם הדילמה שהיא מצוייה בה, כמו גם לעבור איתה את התהליך המורכב ביחסיה עם בנה והסובבים אותה.
מאמרים קשורים
איאן גלן, בתפקיד הפסטור מנדס, הוא גם במאי המחזה. זהו המחזה הראשון שהוא מביים ולעיתים אפשר לזהות בו מעידות של במאי מתחיל. כשחקן הוא בטוח ואמין. בתפקיד הבן, אוסוולד, מופיע הארי טרידאווי שסומן כאחת ההבטחות של הדור הצעיר בקרב השחקנים בבריטניה. התרגום/עיבוד החדש של פראנק מקגינס (בעצמו מחזאי אירי ידוע), עוזר למחזה להישמע מודרני וזורם.
לסיכום, המחזה ‘רוחות’ במהותו, עדיין מרגיש רלוונטי ואם לא פרובוקטיבי, אז לפחות מעורר מחשבה ודיון אקטואלי גם בימינו.
