התערוכה הראשונה חוקרת מיתוס, זיכרון והיסטוריה ומציבה יחד את חייהם ואמנותם של האמן הגרמני, יוזף בויס (19211986), ושל האמן הפולני, טדאוש קנטור (1915-1990), ומספקת סקירה מעמיקה ראשונה של עבודתו של בויס בארץ. התערוכה מתמקדת בסיפורי חייהם המקבילים של שני האמנים, כל אחד מהם התייחס לשאלה המורכבת של היחסים בין יהודים-גרמנים-פולנים ולתהפוכות הטראומטיות של ההיסטוריה האירופית שחוו איש-איש בדרכו.
המשחק שלהם במיתוס, בביוגרפיה, בזיכרון ובאנטומיה של זיכרון ובאמנות היוצאת מנקודת מבט אישית – כל אלה מקרבים מאוד בין עמדותיהם. התערוכה, שמאורגנת על ידי מוזיאון ישראל, מציגה כ-60 עבודות מושאלות מאוספים ציבוריים בינלאומיים חשובים, ובה עבודות בתלת-מימד, מיצבים ורישומים, וכן סרטים המתעדים את עבודות הבמה של כל אמן.
בויס וקנטור חצו תחומי אמנות. הם נודעו בעיקר בפעולותיהם – הפנינג, מצגות, מופעים, הצגות, הפגנות רחוב, הרצאות, סמינרים ודיונים, ושניהם התמקדו ברישום. הם חתרו איש-איש בדרכו לסכם את הכאוס של המאה ה-20. למשל, במיצב המונומנטלי של בויס, סוף המאה ה-20 (1985-1983), המורכב מגושי אבן וולקניים מפוזרים בחלל רחב פתוח ומזכירים גופות, ובאמבאלאז הגדול לסוף המאה ה?20 מתוך עבודת התיאטרון של קנטור, לעולם לא אשוב (1988), שבה מופיעות דמויות ממחזות קודמים שלו.
התערוכה מאירה את האופן שבו עבודות האמנות שלהם ופעולות האמנות שעשו צובעות את ההיסטוריה במחשבות אישיות, ברגש ובמצפון, ומייצגת את האמונה המשותפת שלהם שתפקידו של האמן הוא לשחזר, לתקן ולזכור.
כלומר רישום היא תערוכתו של האמן הישראלי המתגורר בניו יורק, יהושע נוישטיין, העוסקת בחומריות המהותית, בחדירה לפני השטח הציוריים עם שכבות נוספות והתערבויות פנימיות בחלל. נוישטיין היה האמן הראשון שמיחזר את יצירותיו, והציג סדרות של יצירות שבדקו זו את זו. הוא משתמש בחומרים מגוונים כנייר פחם, נייר ממחטות דקיק, פלסטיק, הולוגרמות, וידיאו, דפי אלומיניום, מגנט, חוטים, צמר פלדה, מוזיקה, מברשות פלדה, מחקים, מיצגים וצילום.
מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11, הקריה, ירושלים, מיקוד 91710
מוקד טלפוני ומידע כללי: 02-6708811
