אין יותר מובארק, ואין יותר קדאפי! נו מור קדאפי! זהו, נגמר. האיש הצבעוני והמטורף הזה בדרך אל מוחמד, ידידו. אני לא בטוח שנתגעגע. אבל אני כן בטוח שהקדאפי החדש יהיה סיפור הצלחה דומה. אפילו פרס ספד לו בשפתו העסיסית. ואגב, פרס באמת קבר את כולם, זו כבר לא בדיחה וטוב שכך. שמעון פרס, הנשיא הכי יציב במזרח התיכון, התבדח כאן השבוע על השמלות המוזרות של קדאפי. אני לא משוכנע שבזמן שהאיש טובח את בני עמו, השמלות שלו הן הדבר המרכזי כרגע.
אבל אני אספר לכם מה כן הדבר המרכזי. הפאניקה שלי, הו הפאניקה! כן, אני בחרדה. לחץ אין קץ. כל שליט ערבי נוסף שנופל, מרחיב לי את הכיב בקיבה. הרי כמה זמן ייקח להם להבין שאם אפשר כל כך בקלות להפוך את המזרח התיכון, אפשר לשלוח לנו הודעת פיטורין בלתי מנומסת? פאניקה, חברים טובים ורחוקים שלי, פאניקה. כן, אני מכיר את הדיבורים על הפיכת הארצות הנכשלות האלה לדמוקרטיות נאורות, לא יודע, לא נראה לי. יש לי תחושה שבדרך לנאורות הם ינערו לנו את הצורה.
ואיזה גנבים כולם, לא יאומן. מובארק לקח איתו איזה 30 מיליארד דולר בדרך לשומקום. למה? למה הוא היה צריך לגנוב כל כך הרבה בזמן שלעם שלו יש כל כך מעט? אי אפשר היה לגנוב רק שניים-שלושה מיליונים? היית חייב לקחת מיליארדים? עכשיו יש פרשנים שטוענים שהוא בדיכאון. נו, איפה הוא יהיה? בסבבה? הבנאדם, הרגע גנבו לו את השלטון, יש לו שני ילדים שהולכים מכות בפומבי, לאחד מהם קוראים גמאל, יש לו סרטן מפותח בכל הגוף – אז שלא יהיה בדיכאון? אבל עזבו את הדיכאון שלו ותתמקדו בפאניקה שלי! אני בחשש גדול שכל הכעס הערבי הזה יופנה אלינו, כי חייבים לנקז את זה לאיזשהו מקום, וממש, אבל ממש חבל עליי. יכול להיות שנקפוץ לביקור אצלכם, רק לחצי שנה – שנה, עד שהמצב יתבהר.
ודבר מקסים אחד כן יתרחש באזורינו בקרוב – גזר הדין של האנס קצב, הנשיא הבינוני לשעבר, יתקיים ביום האישה הבינלאומי. יש כאן איזה ניצחון קטן ללא מעט נשים שחטפו מהאיש הדוחה הזה ואני שמח בשבילן. אני אהיה עוד יותר שמח אם האיש יינעל מאחורי סורג ובריח לתקופה נורא נורא ארוכה.
ומהצד השני, בצד שלנו כלומר, מתברר שעברו כבר 1700 ימים מאז שגלעד שליט יושב בשבי החמאס. בלתי נתפס, מוציא מהדעת וכל תיאור נוף אחר שתרצו. באחת השבתות אורגנה הפגנה מול מאהל המחאה ובית ראש הממשלה. היינו שם בקור ירושלמי כואב יחד עם ישראלים יפים וטובים שיצאו מהבית, ויתרו על האח הגדול ובאו להזדהות עם הבושה. הפתיע כרמי גילון, ראש השבכ לשעבר. האיש, שהיה בכל צומת מרכזי של ביטחון המדינה, הסביר כמה חייבים לבצע את העסקה הזו. מעולם לא היה קשר בין מחבלים ששוחררו לבין מוטיבציה לחטוף או לפגע בנו, הסביר.
1700 ימים עברו ועכשיו, סוף-סוף, מתחילים לדבר במטה על החרפת המאבק. מישהו שם התעורר והבין שככה זה ייגמר לא טוב. אני מקווה שהפעם זה באמת הולך למלחמה על הילד, מלחמה על המצפון, מלחמה על הקוד האתי של צהל, כי לא מפקירים פצועים בשטח. אז אני שמח שגם אתם עושים דבר או שניים למען החזרת גלעד, למען הכבוד האבוד של כולנו.
