תופרות עם ביצים

הן לא הסכימו להשתכר פחות מגברים והצליחו לחולל מהפכה היסטורית. ביקורת על המחזמר "מייד אין דגנהאם"

אם תרצו לבחור רק מחזמר אחד העונה, מבין שלל האפשרויות החורפיות, Made in Degenham בהחלט יכול להיות הבחירה הנכונה. זהו מופע שיש בו בידור, דרמה, מוזיקה טובה ואמירות פוליטיות?חברתיות המתובלות בהרבה הומור טוב.

המחזמר הוא עיבוד חופשי למדי לסרט בעל אותו השם מ?2010, שהיה מבוסס על סיפורן האמיתי של קבוצת נשים מדגנהאם שבמזרח לונדון. נשות הקבוצה עבדו בתנאים קשים במפעל התפירה, פורד, ויצאו לשביתה ב?1968 בדרישה להשוות את שכרן לשכר הגברים – תביעה מהפכנית בשנות ה?60' של המאה ה?20. מאבקן של נשות דגנהאם סלל את הדרך לשינוי חוקתי בכל הנוגע לשוויון שכר בין המינים, שקיבל תוקף חוקי ב?1970.

לצד סיפורן האנושי הדרמטי של הנשים וההשפעה של מעשיהן על בני משפחתן ועל סביבתן הקרובה, המחזמר מביא רובד נוסף, מצחיק ומקורי. בייחוד בולטת הפארודיה המוצלחת על ראש הממשלה מטעם מפלגת הלייבור, הרולד ווילסון, שמוצג בקומיות על ידי השחקן מארק האדפילד כטיפוס לא מבריק (בלשון המעטה), סנילי במקצת ולא אקטיבי, שפוחד מהצל של עצמו. לצידו, מופיעה שרת העבודה ברברה קאסל (סופי לואיז?דאן), שמוצגת כאישה חזקה ואנרגטית, המפתיעה במערכה השנייה בשיר מצוין על הפרגמטיזם שבפוליטיקה. עוד קטע חזק ומלא בהומור עצמי, שהאנגלים מצטיינים בו, מופיע כשהמנהל האמריקאי של המפעל, מר טולי (סטיב פירסט), מציג בשיר השוואה בין אמריקאים לאנגלים, שאינה מחמיאה לאחרונים כמובן.

עלונדון אצלכם במייל ובדואר
הרשמו עכשיו

הבמאי רופרט גולד, שכיום הוא גם המנהל האמנותי של תיאטרון אלמידה, ביים את המחזמר בחן ובאלגנטיות, תוך שקיבץ סביבו צוות מנצח. הכותב ריצ'ארד בין (שחיבר לאחרונה את Great Britain) השתלט על העיבוד והוסיף את הקטעים ההומוריסטיים שבהם הוא מתמחה ונעזר במילים של ריצ'ארד תומס (שכתב בזמנו את ג'רי ספרינגר – האופרה) והלחנים של דיוויד ארנולד, שיחד יצרו שירים במגוון סגנונות כאשר לחלקם יש פוטנציאל להפוך ללהיטים. עיצוב התפאורה של בוני קריסטי עובר מסצנה לסצנה באופן חלק, מרשים ואלגנטי.

אך מעל לכל אלה, ראוי לציין את צוות השחקנים המצוין – קבוצת נשים שמשלימות זו את זו ומביאות אל הבמה הרבה רגעים אנושיים יפים: סופי סטנטון המגלמת את בריל – דמות צעירה ושנונה עם פה מלוכלך; איילה בלייר המרגשת כמנהיגת האיגודים המבוגרת, קוני, שסבלה שנים רבות של אכזבות פוליטיות ונכנעת לבסוף לסרטן; וכמובן ג'מה ארתרטון המנצחת על המקהלה בכריזמה ובחן.

ארתרטון התפרסמה בעיקר בזכות תפקידיה בסרטים (למשל, כאחת מנערות ג'יימס בונד ב?Quantom of Solace) ומוכיחה שהיא בהחלט גם שחקנית תיאטרון מוכשרת ובעלת נוכחות בימתית חזקה. היא משחקת באופן אמין את השינוי שעוברת הדמות המרכזית במחזמר – ריטה אוגריידי – מהאישה הפשוטה לתפקיד מחוללת מהפכות שאליו נקלעה בטעות וכך הופכת למנהיגה פוליטית?חברתית בלי שהיא לגמרי מודעת לכך.

זהו ערב מלא וגדוש, יצירתי, מרגש ומצחיק, שמספק את הסחורה לכל סוגי הקהל. רוצו לראות, לא תתחרטו!

פרטים נוספים בלוח האירועים

כתבות נוספות של אריאלה אשד

קרא עוד