במאית התיאטרון יעל פרבר חיפשה את יסמין לוי כבר כמה שנים טובות. במשך תקופה ארוכה, היא השתעשעה ברעיון שבאחד הימים היא תציב אותה על במת תיאטרון בפעם הראשונה בחייה ותלהק אותה ל״סלומה״. זה היה אמור לקרות לפני שלוש שנים בוושינגטון, שם המחזה הועלה לראשונה, אולם הדבר לא הסתייע. העיכוב עשה רק טוב ליסמין. הקריירה שלה המשיכה לשגשג מאז ואת חלומה של יעל היא מגשימה דווקא בלונדון, העיר האהובה עליה.
החיבור בין השתיים נוצר דווקא על ידי בתה בת התשע של יעל, שגדלה על המוזיקה של הזמרת, שקולה מהדהד בלילות אלה מעל הבמה הענקית של תיאטרון אוליבייה הנחשב.
יסמין זוכרת היטב את המפגש הראשון ביניהן: ״ישבה מולי אישה חזקה מאוד וביקשה ממני שאעשה צדק לסלומה – אישה שעברה תלאות קשות בחייה ותוארה כמרשעת מפני שביקשה את ראשו של יוחנן המטביל על מגש״. והיא אכן נענתה לאתגר. השתיים יצאו אפוא במשותף למשימה היסטורית, שטלטלה את העולם התיאטרלי והזמינה תגובות, רובן ככולן עוינות.
עבור יסמין, מדובר היה בהתנסות לא קלה. החוויה החדשה הכבידה עליה. זו הפעם הראשונה שבה היא עולה על הבמה לא כזמרת הלדינו בעלת השם העולמי, אלא כמי שמלווה בקולה מחזה שלם מתחילתו ועד סופו. היא אינה משתתפת בדיאלוג, אלא משמשת כהגדרתה כפסקול של המחזה. היא לא מסתירה את התקופה הקשה שעברה עליה בשל הצורך להתרגל לתפקידה החדש. היא אינה הכוכבת, אלא משרתת את המחזה. היא גם לבושה כ״בדואית״ מכף רגל ועד ראש, ופניה כמעט ואינן נראות. אולם, למרות שאינה משתתפת בדיאלוג של העלילה, היא נוכחת בו מתחילתה ועד סופה. ״אני לא יסמין ששרה, אני מגלמת את הכאב של סלומה, אבל עושה זאת בשמחה ובלי אגו. עברתי כאן תהליך מרגש ועל כך אני אסירת תודה ליעל״. יש לה סיבה נוספת להיות אסירת תודה; יעל העניקה לה חופש מוחלט בבחירת המוזיקה והיא מרשה לעצמה לאלתר. אף ערב לא דומה לקודמו. יעל ביקשה ממנה לקונן על מר גורלה של סלומה והיא אכן מקוננת. היא עושה זאת בכל הכלים העומדים לרשותה ואלה כוללים חזנות יהודית, לדינו ולחנים שחיברה בעצמה.
הזמרת השנייה בהצגה היא סורית, אבל יסמין מובילה את הדיאלוג הווקאלי. האם הסתדרה איתה? ״היא ברחה מסוריה. יש לה כעסים עלינו הישראלים, אולם ברמה האישית היא פתוחה, אוהבת ונחמדה״, משיבה יסמין, ועל השוואתה של הבמאית בין הכיבוש הרומאי של ירושלים לבין הכיבוש הנוכחי של השטחים היא עונה: “כולם מדברים על הקישור לישראל ואני לא רוצה לפגוע במדינה שלי. יעל נגעה בהרבה דברים, אולם בעיקר בניצול הנשי ובקול הנשי שאינו נשמע. היא מעניקה במה לנשים חסרות הקול. בכלל, ביעל יש המון עצב ואני מתחברת לעצב. היא התחברה אליי ולעצב״.
“בכלל לא תיאטרון”
הביקורות לאחר ליל הבכורה היו קטלניות. אחד העיתונים העניק למחזה כוכב אחד מתוך חמישה, ומבקרים רבים טענו כי בניגוד למחזות הקודמים שביימה, ״סלומה״ אינו תיאטרון בכלל. היו שנזפו בה על שגרמה לאוסקר וויילד להתהפך בקברו בכך ששכתבה את סיפור העלילה. ״האנגלים לא פתוחים בתיאטרון כמו שהם חושבים, הם רגילים לאלמנטים הומוריסטיים”, טוענת יסמין, “במחזה הזה אין שום מרכיב בידורי. זהו מחזה אפל וקשה לצפייה, אבל שלא שוכחים, לטוב או לרע. מאוד קל להיות נחמד, לקבל חמישה כוכבים בגרדיאן ולרצות את כולם. המבקרים היו יכולים להיות מרוצים, לשתות יין ולשכוח את המחזה כעבור כמה שעות. היא גם יכלה להביא שחקנים אנגלים ונמנעה מכך. היא גם יכולה הייתה להסתפק במוזיקת רקע במקום להציב שתי זמרות על הבמה. אבל יעל הרגיזה וצמררה אנשים ובכך גדולתה כאמנית. יעל באה מהצד של הטירוף. יש שקשה להם, אבל רובם יוצאים נרגשים, אפילו המומים. אחרי הביקורות, השחקנים החליטו שייתנו מעצמם אפילו יותר מאז ליל הבכורה״.
מאידך, תגובתו של הקהל הרחב הייתה שונה בתכלית: ״אתמול, עמד הקהל על רגליו וצעק ׳בראבו׳. לא האמנתי לאהבה שקיבלנו ממנו״. היא גם חולקת שבחים להרכב השחקנים, שעם הזמן הפכו ליחידה משפחתית מלוכדת: ״אנו נפגשים מחוץ לתיאטרון, שותים וצוחקים. זה מה שהחזיק אותי בתקופה הקשה. מה שמקשה עליי כבר עכשיו הוא איך אפרד מהם בעוד חודשיים״.
סלומה של וויילד, של מחזאים אחרים ושל אמנים קלאסים, ידועה בעיקר כמי שבגללה נכרת ראשו של יוחנן המטביל. אולם ליסמין חשוב לציין כי בכך היא גאלה אותו מייסוריו. ״יוחנן רצה למות. הוא ניסה להיהרג כל הזמן, אך הדבר לא ניתן לו ואפילו האכילו אותו בכוח. חלומו היה ללכת לעולמו. הוא עבר עינויים והשפלות והיא שחררה אותו מהסבל, העניקה לו את משאלתו. ולכן, אחרי שהוא הומת, היא נשכבת עליו ומנשקת אותו. גורלו נגע ללבה״.
יסמין שלמה לחלוטין עם תפישה זו העושה צדק עם סלומה, הנסיכה שנאנסה בידי אביה החורג, שנוצלה על ידי הסובבים אותה, שלא הייתה אחראית לגורלה ולא זכתה לחופש לו הייתה ראויה.
באמצע יולי, תסתיים הגיחה של יסמין אל התיאטרון הלאומי. בינתיים היא נהנית מלונדון, אותה היא מכנה ״אהבת חיי״, המקום בו החלה את הקריירה המוזיקלית שלה. ״ספק אם הייתי עושה זאת אם המחזה לא היה עולה בלונדון״. היא, בעלה ישי וילדיה מתגוררים בדירה בשכונת סוויס קוטג׳, אותה השכיר למענה התיאטרון על מנת שתהיה במרחק סביר לסאות׳בנק, שם בילתה בתחילת הדרך בין 9 ל־12 שעות של חזרות והכנות ביום.
