שלושה דייוווידים מככבים החודש במגזין ובאתר. דייויד מיליבנד, שר החוץ החדש, דייוויד קמרון, מנהיג השמרנים ודייוויד בקהאם. חילופי הגברא (וכמה גברות) בקבינט הבריטי הביאו לנו שר חוץ יהודי, שמאלני ולא בהכרח ציוני. מזלנו שהבוס שלו פרו-ישראלי.
לעומת זאת, בארוחת הצהריים השנתית של ה-CFI (ארגון ידידי ישראל במפלגת השמרנים) נתגלה לנו מנהיגם כאחד שאכפת לו מאוד מהסכנה הקיומית של מדינת ישראל. הוא גם הודה שבגנים של מפלגתו יש סימפטיה גדולה בשבילנו.
שר הקליטה, זאב בוים, הגיע ללונדון כדי להיפגש באופן אישי עם יהודים שרוצים לעשות עליה ועם ישראלים שמעוניינים לחזור לארץ. קצת אחרת מהיחס בו נתקלו ישראלים לפני כ-20 ויותר שנה. לא עוד נפולת נמושות.
מעתה גם באנגליה נאסר על עישון במקומות ציבוריים. בתור מעשנת לשעבר ואחת שנגמלה בעזרת ה-NHS, אני מקדמת בברכה את החוק הזה, למרות שלא הייתי רוצה לחשוב על מעשנים כעבריינים בכל צורה. שאלנו כמה ישראלים איך הם ירגישו בלי סיגריה אחרי הארוחה.
אי אפשר בלי לצאת מלונדון בחודשי הקיץ זמן מצוין לחוות את הקאונטרי סייד האנגלי. כדי לחדור למקומות צפונים.
אחרי שני עשורים מאז שטופול כיכב על בימות לונדון בפעם האחרונה בתפקיד הנצחי שלו, כנר על הגג, נכנס לנעליו הגדולות השחקן היהודי, הנרי גודמן והפלא ופלא, מסתבר שהתפקיד נתפר גם עבורו. מתאים מאוד גם לבני הדור השני שמכירים פחות את עברנו היהודי בשטטלים של פולין ושל רוסיה.
מי שלא היה במופע של יהודה פוליקר הפסיד. זו הייתה חוויה פנטסטית שמילים לא יכולות לתאר. היה שווה לחכות לו 20 שנה.
זה לא הכל כמובן – ישנם עוד טורים וכתבות שהופיעו בגליון יולי, ומומלץ לעיין בקטגוריות השונות באתר.
קיץ נעים, מהנה ו…בטוח לכולם.
