השופר הינו אחד מכלי הנשיפה הקדומים ביותר שהיו בשימוש האדם ועד עצם היום הזה משמש השופר גם ככלי נגינה. שלמה גרוניך – זמר, מלחין ויוצר, מספר בפינת השופר ואני ובה סיפורים אישיים ומרגשים של ידוענים בארץ, הקשורים לשופר: איני זוכר את הרגע שבו תקעתי לראשונה בשופר, אבל אני זוכר שלקחתי אותו לידיי, קירבתי לשפתי והפקתי יבבה מהכלי הנדיר הזה. מאז הפך השופר עבורי לכלי בו אני מנגן, לא רק תוקע, בהופעות… כשאני מנגן בשופר אני ממש מרגיש שאני פורש כנפיים וממריא אל מחוזות אחרים. הגשמי והפיזי הופך לציפור נפש, לענן, ונוסע אל הרקיעים שמעלינו.
פריט ייחודי נוסף המוצג בתערוכה הוא שופר מימי המנדט הבריטי. בתקופת המנדט (תרצ-תשח 1948-1930) נאסרה התקיעה בשופר בכותל, ואף על פי כן במשך כל השנים הללו, בכל מוצאי יום כיפור, נשמע קול השופר בכותל המערבי. כל זאת בזכות קבוצת יהודים אמיצים שדאגו להבריח שופרות אל הכותל ולתקוע בהם בתפילת נעילה. חלקם הצליחו להימלט ואחרים נתפסו ונשלחו לכלא. בתערוכה מוקרן סרט קצר על קבוצה מחתרתית של בעלי תקיעה שלמרות ידו הקשה של המנדט הגיעו לכותל מדי יום כיפור ותקעו בשופר (הופק על ידי תולדות ישראל וערוץ ההיסטוריה).
בתערוכה מוצג מגוון רחב של שופרות וייצוגים אומנותיים של השופר. אחד מהם, בעל משמעות סמלית חשובה ומרגשת, הוא שופרו של הרב הצבאי הראשי, הרב שלמה גורן, שבו תקע ברגע ההיסטורי של כניסת כוחות צהל לעיר העתיקה ושחרור הכותל המערבי במלחמת ששת הימים.
השופר הוא אחד מסמליו המובהקים של העם היהודי. בשונה מן המנורה או המגן דוד, שמשמעותם כיום סמלית בלבד, נמשך השימוש בשופר מראשית ההיסטוריה היהודית ועד היום. חשיבותו של השופר נובעת בין היתר מן העובדה כי השימוש בו חוצה תקופות ועדות ואפשר למצוא אותו בהקשרים שונים ומגוונים, בקודש ובחול. ניתן לראות בשופר עד להיסטוריה הסוערת של העם היהודי, ונכון הדבר הן בעתות שמחה וניצחון והן בעתות יגון ורדיפות.
ישנם מעל 100 בעלי חיים שונים, אשר קרניהם מתאימות להכנת שופר אולם מקרני השור, חל איסור להשתמש בהן למטרה זו. אחת הסיבות היא השימוש שנעשה בחיה זו כשהכינו את עגל הזהב. יש אמונה שאליהו הנביא יתקע בשופר לפני ביאת המשיח. תקעו בשופר כשנפלה חומת יריחו והוא גם שימש בטקס ההכתרה של מלכי ישראל.
בפינה אחרת בתערוכה רואים תצלום גדול של זוג הורים עם שני ילדים. זוהי משפחת מזרחי, שכאשר נלקחו למחנה על ידי הגרמנים בתקופת השואה, הפקידה האם אסתר את כל רכושם אצל שכנה. האב נהרג ואילו האם וילדיה שניצלו, חזרו לשכנתם בבלגיה בתום המלחמה כדי לקבל את רכושם. השכנה מכרה את כל הרכוש כי חשבו שכולם מתו במחנה ונותרו לה רק שני חפצים שלא היה להם דורש: תמונה משפחתית ושופר. הילדים חיים כיום בארץ ותרמו את התמונה והשופר ליד ושם. כעת מוצג השופר בפעם הראשונה בפני קהל בתערוכה זו. בפתיחה נכחו שני הילדים שהם עתה מבוגרים והתרגשו מאד לראות את התמונה המשפחתית והשופר שמסמל בשבילם יותר מכל את ההישרדות של הרוח היהודית.
ישנה פינה גם לילדים. חוברת פעילות עצמית, שהוכנה במיוחד עבור התערוכה, כוללת התבוננות עצמית, כתבי חידה והפעלות שונות. להשלמת החוויה עומדת לרשות הילדים גלריית פעילות לכל המשפחה שהוכנה במיוחד עבור התערוכה. בין הפעילויות בגלריה: הכנת שנות טובות בהשראת השופר, לעשות קרניים – התאמת קרניים לבעלי חיים שונים בעקבות התערוכה, פעילות סביב פתגמים וביטויי לשון עם המילים שופר וקרן, טלפון שופרות ועוד.
התערוכה תינעל ב-28.2.2012
מוזיאון ארצות המקרא ירושלים
רחוב אברהם גרנות 25, שדרת המוזיאונים ירושלים
שעות פתיחה: א’, ב’, ג’, ה’ 17:30-9:30; ד’ 21:30-9:30; ו’ וערבי חג 9:30 14:00; שבת 10:00 15:00
02-5611066