קן ליווינגסטון הוא כתם על שמה של לונדון. העובדה שהאיש הזה מתפקד כראש העיר היא דבר שאין הדעת יכולה לסבול. כל אדם נאור המתגורר כאן צריך להתקומם כנגד האפשרות הזאת – אולם מסתבר שאין מספיק אנשים נאורים המאכלסים את הבירה האנגלית. למען האמת, הגזען הזה הפך את העיר למקום שיהודים חשים בו מידה רבה של חוסר נוחות.
השעייתו לארבעה שבועות היא עונש מגוחך. הגזען הזה ישוב לבניין הקונכייה בעיר וימשיך בהצהרותיו המתועבות. הוא יהפוך את עצמו לקדוש מעונה והאספסוף במועצת העיר התומך בו, יתבע את עלבונו כמו סגניתו היהודייה ניקי גברון. שבועיים לפני פסק הדין המשמעתי נמסר לנו כי התפרצויותיו האנטישמיות גרמו ללפחות תריסר תקריות אנטי יהודיות במדינה. לא לשכוח שאין המדובר רק בהעלבה מקרית של עיתונאי יהודי. המדובר בפוליטיקאי שלא החמיץ הזדמנות לפגוע בישראל ובקהילה היהודית כולה. הוא היה זה שהשווה בין הליכוד לחמאס, הוא היה זה שהשווה בין מחבלי ה-7.7 לבין צעירים יהודים המתנדבים לצהל, הוא זה שטען כי אריאל שרון צריך לשבת בכלא יחד עם סלובודאן מילוסוביץ’ והוא זה שהביע תמיכה גורפת באיש הדת המוסלמי יוסוף אל קארדאווי המטיף להרג אזרחים ישראלים בפעולות התאבדות פלסטיניות. קארדאויי זכה לכבוד מלכים באולם העירייה למרות דעותיו נגד נשים והומוסקסואלים ובכך הוא חיזק את הלגיטימיות לה זכו חוליות המתאבדים בארץ.
לי אין ספק שליווינגסטון יצר אווירה שאיפשרה את יום הפיגועים שהמם את לונדון בקיץ האחרון. בחוצפתו הוא טען שבועיים לאחר מכן כי מחנה המעצר בגוואנטאנאמו תרם את חלקו לטבח ההמוני, כמו גם מדיניות החוץ של בריטניה. בחוצפתו היותר גדולה הוא שפך דמעות תנין על מות ההרוגים. בטירופו הוא אפילו קרא לשתף את משפחות המתאבדים בעצרת האזכרה שנערכה למען הקורבנות. קשה לתאר תופעה מבישה מזו בתפקיד ציבורי. רק בחודש שעבר, כאשר שמע על כוונתו של סבסטיאן קו לציין באולימפיידת לונדון של 2012 מלאת 40 שנה לטבח הספורטאים הישראלים במינכן, טען ליווינגסטון כי הדרך הטובה ביותר להנציח את שמם היא להקים מדינה פלסטינית.
קשה להאמין שעיר מערבית אחרת תרשה לעצמה להעמיד בראשה טיפוס דוחה כמוהו. מילא, גזענותו. אך מה לגבי גסות רוחו, יהירותו, שכרותו, בזבזנותו ושיגעון גדלותו? יש רק לקוות כי הקהילה היהודית לא תנוח ולא תשקוט עד שאותם ארבעה שבועות יהפכו לנצח. מקומו של ליווינגסטון הוא בפח האשפה של ההיסטוריה.
