לאוכלוסייה היהודית בבריטניה המונה כ-350 אלף איש יש למעלה מ-300 ארגונים – וכמו האמרה הידועה יהודי אחד, שתי דעות היא אינה מדברת בקול אחד, במיוחד בסוגיות פוליטיות במזהת.
ארגון הגג של יהודי בריטניה: ה’בורד אוף דפיוטיס’ המכונה גם ‘ועד שליחי הקהילה’, נוסד ב-1760 ונחשב למוסד מוכר וסמכותי המגשר בין הקהילה לממשל הבריטי בנושאים רבים. אולם בנושא אחד לפחות, מסתבר שאינו מייצג את כל היהודים הבריטים. לכן קמו עשרות ארגוני שלום יהודיים בהם: ‘יהודים למען צדק וזכויות אדם’, ‘יהודים למען צדק לפלסטין’, ‘יחד- הארגון למניעת הריסת בתים’ ועוד שאינם תומכים בעיניים עצומות בצד הישראלי בסכסוך עם הפלסטינים. גם מי שעומד בראש יוזמי החרם האקדמי באוניברסיטאות בבריטניה – פרופסור סטיבן רוז, דיקן האוניברסיטה הפתוחה – גדל בבית יהודי חם.
קבוצת ישראלים המתגוררים בבריטניה התארגנה בימי מלחמת לבנון השנייה להשמיע קול נגד מדיניות ישראל בשטחים ובלבנון. את היוזמה הובילו בני הזוג טל בן עמר וקרן עמירן, שהפגינו מול השגרירות הישראלית לצד פעילים מהארגון ‘יהודים למען צדק לפלסטין’. עמירן אמרה אז אנחנו ישראלים ומרגישים שזו חובתנו המוסרית להביע את דעתנו, אף כי יתכן שאנחנו שוברים פה איזה טאבו כשאנחנו מציגים את הכביסה המלוכלכת מחוץ לישראל.
הגדיל לעשות בתחילת פברואר ארגון חדש שנוסד בבריטניה ושקורא לעצמו ‘קול יהודי עצמאי’ (Independent Jewish Voice). בעצומה המייסדת של האירגון שפורסמה בעמודי הטיימס והגרדיאן, מערער האירגון על התמיכה ללא סייג במדיניות ישראל שמציג לדעתם ועד השליחים וקורא למאבק בגזענות ובכלל זה באנטישמיות, איסלמופוביה ושנאת ערבים, ולא הוא אינו מתכוון לייצג את הקהילה כגוף אחד. למעלה מ-200 שמות חתמו על המודעות, ביניהם אישים בולטים בעולם האקדמיה והאמנות, כמו: במאי הקולנוע מייק לי, המחזאי, זוכה פרס הנובל לספרות לשנת 2005, הרולד פינטר (שהוא גם חבר בארגון היהודי לצדק למען פלסטין), האופנאית ניקול פרחי, ההיסטוריון אריק הובסבאום, השחקנית זואי ווינמיקר והסופר-שחקן סטיבן פריי. המודעות טענו שדת אינה יכולה להכתיב דעה פוליטית, ושהתמיכה הגורפת של הבורד אוף דפיוטיס במדיניות ישראל אינה בהכרח מבטאת את קולם של יהודים רבים בבריטניה.
הארגון החדש, אולי בשל השמות המפורסמים שנקשרו אליו, גרם לסערה קהילתית ותקשורתית. בין הטענות כי הפילוג מזיק או ההתייחסות לארגון כאל קבוצה אזוטרית הגיעו ויכוחים בין פעילים בולטים בקהילה גם לתוכניות הטלוויזיה ולעיתונות הכתובה. עורך הדין סר ג’פרי בינדמן טען שוועד השליחים עושה שרות רע ליהודים הבריטים, ופרופ’ בריאן קלוג מאוקספורד, כתב במאמר לגרדיאן שארגון הגג היהודי משקיע על דעת עצמו הרבה מזמנו ומשאביו בהגנה על ישראל. לטענתו, המפגן שנערך בבית ספר בפרברי העיר שקרא לסולידאריות עם ישראל בחודש יולי האחרון אורגן על ידם, והצביע על כך שארגון הגג עומד כולו מאחורי מדיניות ממשלת ישראל ומבצעיה הצבאיים. הוא טען כי לוועד לא צריך להיות עניין בתמיכה בעניינים פוליטיים ומפלגתיים במזרח התיכון, ואילו קבוצות כמו הפדרציה הציונית, או השגרירות הן שצריכות לארגן את מצעדי הסולידאריות. התפקיד של ארגון הגג, סיכם במאמרו, הוא לקדם את טובת היהודים הבריטים על כל גוניהם ולא להגן על ישראל.
מאמרים קשורים
תגובתו של ג’ון בנג’מין, מי שעומד בראש הבורד לא אחרה לבוא. הוא כתב לגרדיאן: נראה כי החותמים על יוזמת ‘קול יהודי עצמאי’ אינם מודעים לכך שדיונים שהם מאמינים שהם יוזמים, מזמן מתקיימים בתוך הוועד ובתוך הקהילה היהודית – וכוללים את אלה שבאופן קבוע מבקרים את מדיניות ישראל. בנג’מין טען כי הדעה הכללית המשתקפת בוועד מתבססת על דעת הרוב שכן תומכת בישראל – לא בהכרח בכל פעולה של ממשלתה? – אבל בזכותה להתקיים ולהגן על עצמה, ובזכותם של אזרחים מכל אמונה לחיות בה בשלום ובביטחון.
טוני לרמן, מנהל המכון למחקר מדיניות יהודית, שבעצמו לא חתם על הצהרת הארגון החדש, כתב במאמר משלו לגרדיאן שהארגון הנל נוצר מרשת של יהודים החיים בבריטניה ומנסים לתקן את התפיסה המעוותת, שכל היהודים מדברים בקול אחד – הקול התומך בישראל ובמדיניותה. הוא טוען שהקמת הקבוצה החדשה לא באה בהפתעה, ואף על פי שוועד הקהילה הוא הגוף המוכר ביותר בבריטניה – ב-20 או 30 השנים האחרונות התארגנו קבוצות נוספות שמבטאות את דאגותיהם בפני הממשלה והרשויות המקומיות, ומייצגים קולות עצמאיים שהולכים וגוברים בקהילה היהודית. במאמר הוא יצא גם נגד התפיסה שכל ביקורת על ישראל נתפסת כאנטישמית, ושמאז פרוץ האינתיפאדה השנייה ב-2000, יש נטייה לשלב ידיים ולתת תמיכה עיוורת לישראל.
הקמת האירגון החדש היא למראית עין פילוג בתוך הקהילה, אך מבטאת בעיניו את השאלה שהיום אקוטית מתמיד – האם מה שמוביל את חיי הקהילה היהודית היא אוניברסאליות או בדלנות? אם לשפוט על פי הקולות שנשמעו נגד היהודים האוניברסאליים, טען נראה שהמתבדלים חיים תחת סגר.
לרמן סבור שהארגון ‘קול עצמאי ליהודים’ הוא חלק ממגמה שאולי מראה ביטחון עצמי גובר. מגיע הרגע שקבוצות מיעוט מסרבות להראות כאילו הן הולכות בתלם ובחד מימדיות, והתומכים בקבוצה הזו מבקשים שקשת רחבה של דעות בתוך הקהילה היהודית תשמע, ותבוא לביטוי במוסדות הטוענים לסמכות לייצג את הקהילה כולה. יתכן שהיווצרותה של התנועה החדשה עשויה להוות את האתגר הרציני הבא למוסדות היהודים מאז קום מדינת ישראל ב-1948.
בשיחות עם ישראלים, מכל השכבות, ניתן לשמוע כי רבים מהם מכנים את הפעילים היהודים אנשים קיצוניים, שמאלנים הזויים, או יהודים שונאי עצמם, אך גם למתבונן מהצד בגלריית השמות החתומה על הקבוצה ברור שלקולם יש משקל, ושהוא נשמע בעולם – דרך משרותיהם והישגיהם ומיקומם בהיררכיה החברתית.
תגובת שגרירות ישראל בבריטניה
אנחנו עומדים בקשר הדוק עם הקהילה היהודית הבריטית הכוללת בתוכה מגוון זרמים ודעות. השגרירות נמצאת בדו-שיח עם כלל הזרמים הללו. קבוצה ספציפית זו בוחרת משום מה לצוץ מדיי פעם במיוחד באמצעות מודעות בתשלום. עד כמה שידוע לנו, הם לא עשו ניסיון רציני להידברות הן עם גורמי הקהילה והן עם השגרירות ומסתפקים בחשיפה תקשורתית בתשלום. לדעתנו אין לגוף זה השפעה משמעותית על מצב ההסברה, למרות שהם מנסים לנצל את יהדותם בצורה צינית; דהיינו לקבל לגיטימציה רבה יותר לעמדתם בשל שיוכם הלאומי, לכאורה. מיותר לציין שהקהילה היהודית הבריטית רובה ככולה תומכת ועניינית.
