למשטרה נדרשו כ-48 שעות להתארגן, בעוד התושבים מסתגרים בבתים. בעלי החנויות סגרו את העסקים מוקדם מהרגיל, רוקנו את הסחורה וקיבעו לוחות מגן על חלונות הראווה. ברחובות מרכזיים פטרלו שוטרים. האיזור כולו הוחשך מחשש שההתפרעויות יפגעו במרכז העסקי של לונדון, ובאוויר שכנה אווירת מלחמה. בפייסבוק מצאנו תמונות של הרחוב הראשי של המפסטד בארבע אחר-הצהריים, כשהוא שומם והחנויות סגורות.
המהומות הולידו גם שיתופי פעולה מעניינים בין תושבי השכונות. בסטמפורד היל פעלו יחד אנשי הקהילה החרדית והתושבים המוסלמים, כדי להגן על בתי עסק ואתרים, ביניהם בית הכנסת. תושבים בטוטנהאם ובשכונות נוספות יצאו עם מטאטאים וסייעו לנקות את האיזורים שנפגעו.
גם ישראלים נקלעו לקו האש. רעש המסוקים באוויר וניידות המשטרה, שהתאספו בקווינסווי, מסביב לגילי ברנר (29), לא גרמו לה לחשוד או לחשוש בתחילה. הייתי ספקנית. לא חשבתי שאני חיה באיזור מסוכן או מפוקפק שאליו יכולים להגיע המתפרעים, היא נזכרת ,אבל כשראיתי חבורה של רעולי פנים רצים מולי שמנפצים באמצעות מחבט שמשה של מכונית, הבנתי שכדאי לתפוס מחסה. לא ידעתי אם לפחד וממה; האם הם רוצים להזיק לאנשים או שאולי הם רק אחרי רכוש?. לפתע הבחינה בכמה אנשים שנכנסים דרך הדלת האחורית למסעדה איטלקית והצטרפה אליהם. ההרגשה הייתה מאוד לא נעימה; חוסר אונים, חוסר שליטה במצב. גם לא ראינו נוכחות של משטרה בחוץ. לאחר כרבע שעה, כשהעניינים נרגעו, היא יצאה וראתה את שמשות החנויות המנופצות והרבה אנשים מבולבלים.
ההתפרעות הייתה משוללת כל אידיאולוגיה או רצון ממוקד לשנות משהו היא טוענת. זה נבע מתוך שעמום או אולי כרצון לזרוע פחד באוכלוסייה ובממשלה, מה שכמובן לא הושג.
