שתי המדינות מדגישות ביתר שאת את העובדה שבמקביל, בריטניה מאמצת מדיניות של פייסנות כלפי העולם הערבי.מי היה מאמין, במרוצת תקופתו של ז’אק שיראק, כי דווקא ממשלת פריז תהיה זו שתביע הבנה לצרכיה הביטחוניים של ישראל, בעוד בבירה האנגלית ניכרת נסיגה מתמיכה זו, בעיקר מאז יציאתו של טוני בלייר מדאונינג סטריט.
נכון שלביקורו של הזוג הצרפתי המלכותי לא היה הקשר מזרח-תיכוני, אולם הניגוד הזה משווע לפרשנות. סרקוזי נזף בפומבי בסוריה על מדיניותה החתרנית בלבנון ואפילו הביע עמדה נחרצת כלפי החימוש הגרעיני של איראן, עד כי לא הוציא מכלל אפשרות פעולה צבאית נגד הטירוף האוחז בנשיא אחמדינג’אד. מנגד, מצידו של גורדון בראון המשדר חולשה, נשמע קול דממה דקה. כך גם בכל מה שקשור לגשם הקסאמים היורד על שדרות בשנים האחרונות. בריטניה אמנם מגנה, אך קוראת לישראל לנהוג באיפוק. לא מקרה הוא שדווקא פריז אירחה 40 סופרים ישראלים בסלון הספר השנתי שלה, לרגל מלאת 60 שנה לקיומה של המדינה. קשה לראות את לונדון, בירת החרם, נוהגת מחווה כזאת כלפי מדינת היהודים. להיפך, יש לצפות שעיר זו תשמש זירה לכל דבר אנטי-ישראלי במהלך חגיגות העצמאות בחודש מאי הקרוב.
מה שיכול לחזק את הטענה הזאת היא ההחלטה המטופשת (שלא לומר מחוצפת) של שרת הפנים שלא לאפשר את ביקורו של פעיל הליכוד, משה פייגלין, בבריטניה. פייגלין אינו טרוריסט ובל זאת שמו הוכנס על ידי ז’אקי סמית’ לרשימה השחורה של מסורבי כניסה. גרוע מכל, האיש לא התכוון להגיע ללונדון כלל וכלל ובכל זאת הודיעה הממשלה כי שהותו במדינה לא תתרום לשלום הציבור. מנגד, אישרה אותה סמית’ את בקורו בלונדון של איבראהים מאסאווי, דובר החיזבאללה לשעבר והעורך הפוליטי של ערוץ הטלוויזיה ‘אל מנאר’. אפילו ממשלת אירלנד אסרה עליו להגיע לתחומה. פייגלין יכול להיחשב לדלאי למה בהשוואה למחבל מלבנון. יש להניח כי אותה שרת חוץ, שאינה יודעת כמה טרוריסטים מוסלמים מסתובבים תחת חוטמה, אינה יודעת גם מיהו אותו פייגלין, אולם הספיקה לה חוות דעת כלשהי של פקיד זוטר במשרדה כדי להעניק את הרושם שלבריטניה יש מדיניות מאוזנת באזור. או שמא היא התבלבלה בין פייגלין לפייגין, מנהיגה (היהודי!) של חבורת הכייסים מ’אוליבר’?
אין ספק. מדיניות החוץ של צרפת מחזירה אותה לקדמת הזירה הפוליטית וכבר עתה הופכת פריז לבעלת בריתה הקרובה ביותר של ארצות הברית. לא פלא שסרקוזי הוא זה שמגנה את מדיניות סין בטיבט ושוקל את החרמת הופעתו בטקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג’ינג. רק סמלית, העובדה שבסוף החודש הוא התארח בארמונה של המלכה שלא הייתה ולא תבקר מעולם בישראל בשל סיבות פוליטיות מובנות מאליהן. האם אלה הם השורשים היהודיים שלו ושל אשתו הטרייה, קרלה ברוני, המניעים בימים אלה את ארמון ה’אליזה’?
חובבנות או מגמתיות?
הבי.בי.סי הולך ומשביח עם הזמן. לאחר הטבח הנורא בישיבת מרכז הרב בירושלים, דיווח הכתב, ניק מיילס, כי שעות ספורות לאחר ההתקפה, בולדוזרים ישראלים הרסו את ביתו של המחבל…. הבית, כידוע לכולנו, לא נהרס. להיפך, קרובי משפחתו של הרוצח הקימו בו סוכת אבלים בה הניפו את דגלי החמאס. בכל כלי התקשורת האחרים הראו זאת, אבל לא בתאגיד השידור הבריטי.
מי שעלה על הטעות היה ארגון המדיה האמריקאי ‘קאמרה’, המנהל מעקב צמוד אחר הסיקור התקשורתי במזרח-התיכון. הוא היה זה שחשף כי תמונות בהן נראה הרס בית נלקחו מסוכנות ידיעות פלסטינית והן הראו, בעצם, את ביותו של מוחמד שחאדה, מנהיגו של הג’יהאד המוסלמי בבית לחם.
הביב נאלץ, כמובן, להתנצל ומגישת החדשות הבהירה כי התמונות לקוחות מהרס אחר של בית. בכך לא תמו הישגי הרשת במרחב. באתר האינטרנט שלה הופיעה ידיעה, ממנה משתמע כי מטוסים ישראלים הפציצו במתכוון ריכוזי אזרחים ברצועת עזה.
אבו ויליאמס לא שותק
ראש הכנסייה האנגליקנית עורר בשעתו כעס כאשר קרא להנהגת אלמנטים מסוימים מחוקי ה’שאריעה’ בבריטניה. מאז נדמו קולותיהם של אלה אשר דרשו להדיח אותו מכהונתו. והנה, במאמר שפרסם ה’אובזרבר’ הוא תיאר את הסכסוך בארץ הקודש ככזה שבו שתי חברות שבירות ולוחמניות חשות ביטחון בעובדה שמעבר לחומה יושב אויב שאותו הן יכולות לשנוא…. בכך ביטל את הג’יהאד הגלובלי שהוכרז על ישראל והקטין אותו לסכסוך רווי שנאה בו אין הבדל בין שני הצדדים. הארכיבישוף מקנטרברי כבר מתח ביקורת על החומה במהלך ביקורו האחרון בבית-לחם, אבל כותב שורות אלו לא שמע אותו מוקיע את קריאתה של איראן להשמיד את ישראל. יש להניח שעבורו המדובר בעוד רטוריקה הדדית של שנאה.
קצרצרים
*** האינדי (אינדיפנדנט) קרא לרצח ההמוני בישיבת מרכז הרב בשמו טבח. הוא אף הקדיש לכך את כל עמודו הראשון. דווקא התקשורת הישראלית ניסתה להתחמק מהשימוש במילה המתבקשת הזאת והסתפקה בפיגוע. ערוצי החדשות כולם שידרו שעות רבות ממקום האירוע וערוץ סקיי ראיין פרשן מעיתון הארץ שמצא לנכון לגנות את הקיצונים משני הצדדים
*** גם השחקנית גולדי הון הפכה מטרה להפגנותיהם של אויבי ישראל בסקוטלנד ואלה גינו אותה על השתתפותה באירוע למען הקרן הקיימת. הקהילה היהודית שם נסערת מן העובדה שבבלוגים המופיעים בשני היומונים, ה’סקוטסמן’ וה’הראלד’, מופיעים ביטויים אנטישמיים בוטים****
